לא כל כותב נולד עם הזכות לשנות משהו בחייהם של אחרים, לטלטל את תודעתם, לערוך להם הכרות עם אנשים שבדה מליבו אבל שמצליחים להישאר חיים בתוכם שנים רבות. לא כל כותב, לצד כתיבתו, מעניק לעולם חסד באמירותיו האמיצות, הרגישות, החדות. לא כל כותב הוא סופר. ולא כל סופר הוא דויד גרוסמן.
צוהריים בצוותא, חוגגים 70 לדויד גרוסמן, ובתוך כל הרע שבחוץ, בועה של מילים. מילים טובות. מילים חכמות. ומפגש עם כל אותן דמויות החיות בתוך הספרים שעל המדף שלי בבית. שלי ושל עוד אלפים.
ובשעתיים המרגשות האלו, יצאו מדפי הספרים אורה, ואברם בעזרתה של אפרת בן צור הנהדרת, ויוצאות רותם ונילי בעזרתה של רותם כרמלי המוכשרת כל כך, ויוצא גם דובלה ג' בעזרתו של
דרור קרן הנפלא ועוד ועוד דמויות, כאילו יצאו כולן יחד מתוך הספרים ובאו גם הן לציין את יום הולדתו של האיש הנפלא הזה.
והדמעות עומדות לי בגרון מהפגישה איתן, והמצב מחמיר עוד יותר כשגרוסמן עולה לבמה ו
אילנה דיין מראיינת אותו, כל שאלה מלאת פאתוס של דיין נענית בפשטות וצניעות, והלב יוצא אל האיש הזה. וכש
אחינועם ניני בוחרת לשיר את השיר "עקרה" (אורי שלי), הדמעות שלי מאבדות שליטה.
ומקריאה אילנה דיין ממה שכתב גרוסמן בשנת 2008 "והארץ יפה על צלקותיה ועל זיכרונותיה המרים ואין ספור אנדרטאות הזיכרון שלה, יפה ושופעת וכל כך הרבה נחמה יש בה ברגעים שהיא מניחה לך לשכוח את הרעות והחולות שדבקו בה ובמקומות שבהם היא נוף ומרחבים ולבבות פתוחים" (גרוסמן, 2008).
ולרגע הלב מתרחב, וגוברת האמונה שיש עוד אנשים שיוכלו לשנות פה משהו. ובחוץ, אח"כ הוא די מתכווץ חזרה, ורק מבקש בשקט - תכתוב לנו עוד הרבה ספרים דויד גרוסמן היקר. יום הולדת שמח.
השתתפו באירוע:
הדג נחש
רונה קינן יוני רכטר אחינועם ניני
גיל דור
דרור קרן
אפרת בן צור
רותם כרמלי
נחום ברנע בלהה בן אליהו
פרופ' מנחם פרי
אילנה דיין
את הערב הנחה
מנשה נוי 
מה שקרה בשמחת תורה תשפ"ד מבהיר לחלוטין את ארועי תש"ח ואת התגובה הישראלית בתש"ח
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
