ישראל במלחמה

מאבק משפחות החטופים הוא קדוש. אסור להכתים אותו בפוליטיקה עלובה, אסור לפגוע במאבק החשוב על-ידי צביעתו בצבעים של שנאה. הצער והכאב, החרדה והחשש שבו במוצאי השבת במלא כיעורם למחוזותינו והם מטרידים שבעתיים מהמציאות הנוראה שהתרחשה עד טבח שבת שמחת תורה.

מילים אלה נחצבות מהתהום המפרידה בין הייאוש לתקווה, מהאמונה העצומה בחוסנו ובבריאותו של העם היהודי אשר עמד מול סערות הזמן ושרד בעוז ובגבורה. מילים אלה נכתבות כמשאלת לב וכתפילה שלא ישובו אותם ימי שנאה, חושך וצלמוות מוסרי, שלא ישוב ליקוי המאורות, שלא ישוב שיח הגרדומים לביתנו, למדינתנו.

אני מבקש לחזק את רוחו האיתנה של רוב העם המתעקש שלא לשוב לימי האסון של לפני טבח שבת שמחת תורה, לשיח המקטב, לפגיעה האנושה בלכידות ובחוסן הלאומי, ביחד ננצח, אנחנו חייבים לנצח.

במוצאי השבת זעקו הכותרות המלוות אותנו כבר חצי שנה מעל המרקעים "ישראל במלחמה" רק שהפעם לא היה ברור לאיזו מלחמה הכוונה, האם למלחמה באויבים המבקשים להעבירנו מעל פני האדמה או שמא מלחמת היהודים המתחדשת, מלחמה בה לדאבון הלב 16 מהקרובים למשפחות החטופים החליטו שזה הזמן להדיח ממשלה נבחרת ברוב דמוקרטי מובהק וראש ממשלה שהיה בעיניהם ובעיני מפעיליהם המשיחיים וההזויים למשל ולשנינה.

16 משפחות חטופים אשר חברו לסוכני כאום הפועלים בשנים אחרונות לפורר ולפרק לרסיסים את המדינה מבפנים, בכל פעם באמתלה אחרת.

כל משפחות החטופים ראויות להקשבה, לחמלה, להתייחסות המיוחדת ביותר, גם אם בכאבם הנורא נאמרים דברים נוראיים, עדיין, הם ראויים לכל הכבוד והאהבה שניתן להרעיף עליהם, ראויים לחיבוק לאומי מעבר לפוליטיקה מכל סוג.

הרי גם הן יודעות כי ההנהגה המדינית והצבאית עושה כל שלאל ידיה להביא לשחרור אהוביהם ומוכנה לשלם מחירים בלתי נסבלים כדי להשיבם, על כן טוב עשו רוב משפחות החטופים אשר התנערו ממופעי השנאה ששבו למחוזותינו והבהירו כי אינם שותפים להתפרעויות אלה, התפרעויות המזיקות למאבק הצודק לשחרור החטופים, התפרעויות אשר מטרתן אחת היא, הדחת ממשלה נבחרת וסילוק העומד בראשה.

כבר חצי שנה, 177 ימים, לוחמי צה"ל הגיבורים נלחמים בעזה, בבית החולים שיפא, תוקפים בגבול הלבנון, עסוקים בהכנות לתמרון ברפיח, פועלים מעבר לגבול, נלחמים במלוא העוצמה, באמונה יוקדת, במסירות נפש, מוסרים חייהם. בימים של "הותר לפרסום", ימים בהם מאות לוחמים משתקמים מפציעותיהם, 134 חטופים שבויים במנהרות הטרור, שב קומץ הסהרוריים, המשיחיים של חבורת מופקרים ושונאים המנסים בכל כוחם להחזיר את העם למלחמת אחים, למרי אזרחי, לשיח הפילוג והשיסוי.

האיבה והשנאה של קומץ שולי זה, של שורפי האסמים, הפונדמנטליסטים, מעודדי המרי האזרחי, החולמים על מלחמת אחים, המסיתים באופן קיצוני, התובעים לא את ניצחון ישראל במלחמה, לא את שחרור החטופים, לא את ההכרעה בצפון ובדרום, התובעים רק דבר אחד, פירוק ממשלת ישראל הדמוקרטית וסילוק ראש הממשלה מהנהגת המדינה.

בעיצומה של המלחמה, חזרו גברת שיסוי ומר פילוג להפרות הסדר, לחסימות הכבישים, להתפרעויות, למיזמי השנאה וטרוף הדעת, אותם פרצופים, אותם דיבורים, אותה הסתה, אותם מחוללי הכאוס וסוכני פירוק החוסן הלאומי של מדינת ישראל. השנאה לראש הממשלה ולממשלת הימין הנבחרת ברוב דמוקרטי מובהק, העבירה את המובילים הישנים-חדשים, המופקרים וחסרי האחריות להעניק לשואפים להשמיד את מדינת ישראל מתנות גדולות.

יחייא סינוואר, מוחמד דף, חסן נאסראללה, איברהים ראיסי, המפסידים בשדות הקרב חוככים ידיהם בהנאה צרופה, קול צחוקם המתגלגל נשמע בכל העולם הערבי, הרי מלאכתם נעשית על-ידי קומץ סהרורים מופקרים, המבקשים להמשיך את מלאכת פירוק המדינה בה החלו טרם טבח שבת שמחת תורה.

לרגע נדמה היה כי התקשורת הפנימה ועשתה חשבון נפש על חלקה הנורא והמשמעותי ברוח הגבית שהעניקה לסוכני הכאוס עד לטבח שבת שמחת תורה, ברם, נדמה כי חלק גדול מהתקשורת, אותה תקשורת שהציבה דגל ישראל בפינת המסך, הזדהתה עם אריות האומה, דיברה על אחדות, שבה לסקר באופן קיצוני ומוטה את ההתפרעויות וההפגנות האנטי ישראליות והיא כדלק במנוע מחרחרי מלחמת האחים ופירוק החוסן הלאומי של מדינת ישראל.

בעוד בנמ"ר, בטנק, במטוס, ביבשה, באוויר, בים, נלחמים כתף אל כתף כלל הפסיפס של מדינת ישראל, יש מי שמתעקשים לקרוע את ה-יחד הישראלי, לשסות את העם אלה באלה, להפיץ שנאה ופילוג, לשמח את שונאינו ומבקשי השמדתינו, רוב העם אינו עם השוליים הסהרוריים, עם סוכני הכאוס ומפזרי השנאה.

האחריות נדרשת יותר מתמיד בימים אלה מכל אזרחי מדינת ישראל הנמצאת בעיצומה של מלחמה רב זירתית, האחריות נדרשת מגורמי אכיפת החוק, ממערכת המשפט, מהתקשורת, אסור לחזור לימי השנאה, אסור לחזור לימי השיסוי והפילוג, אסור לחזור להתייחס לבריונים ולסוכני כאוס בשוויון נפש, רוב העם מבקש לנצח, להכריע, לחיות, רוב העם מבקש אחדות אמיתית, לחזק ולבצר את המכנה המשותף, רוב העם מסרב להיכנע למשיחיים הסהרוריים, סוכני הכאוס בעיצומה של המלחמה.

העם, למרות המחדל הנורא והכישלון הצורב מחזק את הנהגת הצבא והמדינה, אין לנו ברירה אחרת, למען המשפחות השכולות, למען הפצועים, למען החטופים, למען העקורים הגולים בארצם, למען הדור הבא, דור הניצחון הוכיח, רוצים אחדות, רוצים מחלוקות מתוך כבוד, האחים מסרבים להיות שונאים.