האינטרנט פתח ערוצי תקשורת מהירים, זולים ואמינים. התעבורה ביבשה, בים ובאוויר התפתחה מאד. אוניות ענק מעבירות כמויות אדירות של נפט, סחורות ומטוסים עצומים מעבירים מטענים גדולים לאין שיעור מאשר הוטסו עד לא מכבר. המשק האוטרקי - זה המספק לעצמו את צרכיו, כמעט ונעלם. לשם מה ליצר בד ובגדים אם אפשר לקנותם בזול במזרח הרחוק. לשם מה ליצר מטוס אם ניתן לרכוש מטוס מוכן ללא השקעה אדירה במחקר וניסויים. לשם מה לגדל ירקות, תוך הקצאת כוח אדם, שטחי חקלאות ומים אם ניתן לקנותם בזול ולהטיסם ממדינה שכנה. כל מדינה מתמחה בתחומים המיוחדים לה, בהם היא מגיעה להתמחות וליעילות ביצור, מוכרת עודפים ורוכשת סחורה מוכנה הנחוצה לה. לכאורה: עולם אידיאלי, אך לא בדיוק.
ברגע שאתה תלוי ביבוא בלבד אתה מאבד מעצמאותך. אם בגדים מיובאים 'בזיל הזול' מהודו וסין הנה היבוא יוצר לך בעיה. כל תעשיית הבד בישראל חדלה להתקיים. פועלים מפוטרים, מפעלים ויצרנים פושטים רגל. וכך בענפים רבים אחרים.
אם ניקח את טורקכיה כמשל, הרי שאם טורקיה מוכרת ברזל ופלדה בזול לא כדאי לך ליצרם בעצמך. היה לנו מפעל התכה בעכו והא נסגר. מזה שנים ישראל משנעת לטורקיה גרוטאות לסוגיהן, שם הן מותכות לברזל ופלדה ונמכרות לישראל כברזל בניין או פלדה לתעשיות שונות, כולל ליצרניות נשק מקומי. עתה אנו תלויים ברכישת מתכות ממדינה אחרת. הדברים אמורים גם לגבי פירות וירקות, מוצרי עור ומלט. היבוא מטורקיה הביא לסגירה כמעט מוחלטת של מפעלי המלט בישראל. והנה משעלה משטר קיצוני שם לשלטון -
ארדואן אוסר על יצוא ברזל ומלט לישראל ומיד צפוי כאן מחסור, הבנייה תואט או תעצר, עובדים יפוטרו ומחיר הדיור ירקיע.
לא פשוט לחזור מיד לייצור או למצוא ספקים אחרים שלא יפקיעו מחירים בניצול ההזדמנות. פיתחנו כאן חקלאות חכמה, עם גידול צמחים וזנים חדשים, יבולים גדולים ושיטות השקאה מופלאות - אולם בשל היבוא הזול חקלאים רבים פשטו רגל. פרדסים ניטשו ושטחים פוריים הוּבְרוּ. כך גם יבוא הנשק. אכן זכינו לחסותה של ארה"ב האדירה. ארה"ב מספקת או מוכרת לנו נשק רב אולם עיקר הייצור נותר בארה"ב ומספק תעסוקה רבה לעובדים שם. מה יקרה אם מחר יוטל אמברגו? כבר היו דברים מעולם. לוותיקים זכורה פרשת ספינות שרבורג שהנשיא שארל דה גול הקפיא בצרפת או טנקי הצנטוריון שהוקפאו בבריטניה. ניסינו לייצר מטוס קרב קטן, יעיל וחסכוני, אך בעקבות רמזים מארה"ב הפרויקט ירד לטמיון ואנו מטיסים מטוסים אמריקניים מצויינים אמנם, אך יקרים להחריד.
מדינה חייבת לשמור על כושר ייצור של צרכיה החיוניים גם אם זול יותר לקנות מצרכים כאלו בחו"ל. הממשלה חייבת לסבסד חקלאים, לתחזק מפעלים, לרבות מפעלי נשק. זכור לנו כיצד נותרנו עם מחסנים ריקים בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים ואת ההצלה ברכבת האווירית ששלח לנו הנשיא ניקסון עם קיסינג'ר ז"ל לצדו. גם בימינו אלו נותרנו עם מחסנים ריקים, כמו גמר מלאי התחמושת בכלל וטילי כיפות ברזל בפרט. יש להגדיל מאוד את ייצור התחמושת החיונית בישראל ולאחסנה לשעת חירום, לבל נהיה תלויים באספקה דחופה מארה"ב או גרמניה.
אויבינו, האירנים, הבינו זאת היטב ובצד חתירתם לגרעין הם הקימו תעשיית נשק אדירה והם מספקים תחמושת וכתב"מים למעצמה אדירה כמו רוסיה שלא השכילה להצטייד באמל"ח הנחוץ לה בטרם יצאה להרפתקה הנוראה באוקראינה.
לא, אין צורך להקים בישראל משק אוטרקי שיספק לנו את כל ומלוא צרכינו. ההוצאה תהא אדירה ויקרה מאד. לא יהא אסון אם טורקיה למשל תחדל למכור לנו פיסטוק חלבי או פירות יבשים אך אל לנו להיות תלויים בה לחלוטין לאספקת מוצרים חיוניים כמו ברזל ומלט. כן, וגם חשוב לנו שחקלאינו יתפרנסו בכבוד וגם יחרשו ויעבדו את אדמות ישראל גם לאורך גבולותיה.
לפתרון בעיית החטופים
הבעיה נוראה אולם חוששני שהמטפלים בבעיה, בכל הכבוד, אינם רואים נכוחה את המצב. כבר כתבתי כי במצב הנוכחי אין סיכוי שסינוואר יסכים לעסקה של החלפת שבויים (חטופים באסירים פלשתינים). הם כיום חליפת המגן שלו ואם ישחררם תמורת אסירים ישאר ללא חליפת המגן שהם מהווים.
גם האיומים המיותרים על חייו אינם מעודדים אותו לעסקה המוצעת. אין לו יחס לחיי אנשיו, בין אם המחבלים שעדיין בחוץ ובין אם האסירים. מלאי כוח האדם למילוי שורות המחבלים שנפגעו הוא כמעט בלתי מוגבל.
לדעתי אין מנוס מלהחזיר את צה"ל במלוא עוצמתו לרצועה ולכבוש ולטהר את רפיח ממחבלים, לחסום את מנהרות פילדלפיה מבלי לפגוע באוכלוסייה ובעיקר לא בחטופים. המשימה קשה ויקרה מאוד בחיי אדם אך דרך אחרת אין, פרט לאפשרות לאפשר לרוצח זה לצאת בשלום מהרצועה לקטר, או טוניסיה, או לכל מדינה שתסכים לקבלו, כפי שנעשה עם ערפאת בצאתו מלבנון.
עד שהטיהור יתחיל יש להציע פרס לכל מי שימסור מידע על מיקומו של סינוואר, או, להבדיל, על מיקומו של חטוף או חטופה, תוך אזהרה שאוי למי שימצא מחזיק באחד מחטופינו.
רק, לכאורה, לפי שעה
