בג"ץ הגיוס: לרחם על צה"ל, להתעקש עם צה"ל

צריך לרחם על צה"ל.

צריך להתעקש עם צה"ל.

צריך לרחם עליו שנתקע עם הצרה של גיוס חרדים, ועוד בעיצומה של מלחמה. כרגיל אצלנו, כשלונות של פוליטיקאים, ולא רק בדור הזה, נופלים בסוף על כתפיהם של פקידים, קצינים, שופטים, כל אנשי הביצוע שתפקידם לטפל בידיים חשופות בגחלים לוהטות.

צריך להתעקש איתו שבשעה היסטורית לא יהיה המקל שנתקע בגלגלים. צה"ל כבר גרם נזק גדול כאשר הודיע שהוא ערוך לקליטת 3,000 חרדים. 3,000! וזה כאשר בישיבות יושבים יותר משישים אלף צעירים. וזה כאשר אותו צה"ל עצמו אותר שחסרים לו 15 אלף לוחמים. וזה כאשר המדינה עצמה אמרה בבית המשפט שאפשר יהיה לגייס 4,800 חרדים. צריך להתעקש עם צה"ל שלא יהיה התירוץ למסמוס של הזדמנות שלא בטוח שתחזור.

וצריך להתעקש עם הפוליטיקאים. אלה - כמובן, אלה מהם שמלכתחילה רוצים לשחרר כמה שיותר חרדים כדי שלא תהיה צרה לקואליציה - מיהרו להסתער על המספר הזעום הזה, 3,000, כמוצאי שלל רב. כל היואב קישים מתרגלים את המספר הזה כאילו היה עשרת הדיברות. 10 הדיברות, 613 המצוות, ו-3,000 המתגייסים. אחד אלוהינו.

אמרנו, צריך לרחם על צה"ל. וגם לקחת בחשבון שיידרש לו זמן להתארגן למי שיבואו, אם יבואו. אפשר למצוא לזה פתרונות. גם להגדיל את המספר, וגם לפרוש אותו על פני זמן. צה"ל יכול לשלוח צווי גיוס, חלקם לעכשיו, חלקם לעוד ארבעה חודשים, חלקם לעוד שמונה, חלקם לעוד שנה. הממשלה הרי הסבירה שהמלחמה לא תגמר בקרוב. כך שהצורך יתקיים גם אז. אם שלומי מאלעד, אם יעקב מבית"ר עלית, יחזיקו ביד צו גיוס לנובמבר 2024, או לינואר 2025, הם יהיו מלש"בים. יתחילו לעבור תהליכי מיון. יבינו שבקרוב יצטרכו לקבל החלטה קשה: להתגייס, או להיות עבריינים בלי תירוץ ובלי מוצא. ישיבות לא יוכלו לקלוט אותם. כספי מדינה לא יועברו להם. ואם לכנסת נותר שמץ של כבוד עצמי, אלה לא יהיו המחירים היחידים שישלמו אם לא יתגייסו במועד הנקוב בצו שבידם.