קשה עד בלתי אפשרי לסכל "זאב בודד"

בספרו "נשיא על הכוונת" מתאר פרדריק פורסייט התנקשות בנשיא צרפת, שרל דה-גול. למרות ששירותי הביטחון הצרפתיים ידעו על הכוונה ועלו על עקבותיו של המתנקש, ולמרות שנקטו אמצעי ביטחון חסרי תקדים, האיש ("התן") מצליח לירות ומחטיא את רקתו של דה-גול רק משום שהנשיא התכופף במפתיע. את הכדור השני הוא לא מספיק לירות, שכן מפקח המשטרה קלוד לאבאל - גיבור הספר - מאתר ומחסל כאשר הכדור כבר בקנה.

הספר המעולה (אשר עובד פעמיים לקולנוע) אינו מתאר סיפור אמיתי, אם כי מבוסס על-רקע היסטורי: היו לא פחות משישה נסיונות לרצוח את דה-גול. הוא מרשים במיוחד משום שפורסייט משרטט בו בצורה משכנעת כיצד מתנקש מקצועי יכול להגיע למרחק של סנטימטרים ושניות מחיסול אחד האנשים המאובטחים ביותר בעולם - גם משום שהוא מקצוען לעילא וגם משום שהוא פועל לחלוטין לבדו.

המציאות מלמדת, כי לעיתים די ברכיב השני. קשה עד בלתי אפשרי למנוע התנקשויות ומעשי טרור של מה שמכונה "זאב בודד" - אדם שאינו קשור להתארגנות כלשהי ולרוב אין סביבו מעורבים נוספים. המניעים שלו יכולים להיות מושפעים מהסביבה החיצונית - קנאות דתית, הקצנה פוליטית, תעמולה ארסית - אך בסופו של היום הכל מתחולל בראשו שלו. זה היה נכון (כנראה) לגבי לי הרווי אוסוולד שרצח את ג'ון קנדי, זה היה נכון לגבי יגאל עמיר, זה היה נכון לגבי רוברט באוארס בבית הכנסת בפיטסבורג. זה נכון עוד יותר כאשר מדובר במופרעות נפשית, כמו במקרה של ג'ון הינקלי ורונלד רייגן.

זו הסיבה שכל כך קשה למנוע מעשים כאלה, גם כאשר מדובר בשירותי ביטחון מעולים כמו השירות החשאי האמריקני והשב"כ הישראלי. המתנקשים/המחבלים הללו אינם חושפים את כוונותיהם, אינם נעזרים באיש ואורח חייהם אינו מצביע על הסכנה הנשקפת מהם. יגאל עמיר היה במובן מסוים יוצא דופן מבחינה זו - עוד שניים עזרו לו ועוד אחת ידעה על כוונותיו - אבל מדובר היה בחבורה סגורה שלא היו סימנים שיעידו מראש על הסכנה הנשקפת ממנה.

העובדה הזאת הייתה נכונה לפני 60 שנה בדאלאס ובפריז, והיא נכונה עוד יותר בעידן הרשתות החברתיות, בהן רעל מועבר כמעט ללא הגבלה, במהירות שיא ובהיקפים אדירים. אפילו אם מתנקש/מחבל פוטנציאלי מתבטא בצורה קיצונית ומעוררת חשד, קשה עד מאוד לאתר אותו בין מיליארדי המילים העוברות ברשת מדי יום, לקבוע שמדובר במישהו שלא רק סתם מדבר ולהגיע אליו בזמן. מובן שעדיין איננו יודעים מה עמד מאחורי נסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ (14.7.24) ועד כמה - אם בכלל - היה מחדל אבטחתי. אך דומה שזהו ההקשר בו יש לראות את הדברים.