הנהגה חלשה בישראל

יש למדינת ישראל הנהגה חלשה.

החלופה לחולשה שלהם מבנימין נתניהו ועד איתמר בן-גביר לא יכולה להיות חולשה של מישהו אחר. מי שרוצה בחירות במהירות חייב לברר מה הוא מבקש כשהן מסתיימות.

הממשלה הזאת נכשלה ערב המלחמה בהבנת המציאות ונכשלה רגע אחרי בעיצוב המציאות. במקום לקחת את הדחיפה האדירה של העם הזה שהתעורר ב-7.10 ובחמת זעם הסתער על האויב, ברברו אותו לדעת.

הם מדברים שוב ושוב על ציר רוחב בעזה (שבעיני חיוני) במקום על החולשה מול ציר אירן - חיזבאללה. טקטיקה כתחליף לאסטרטגיה.

הסיאוב והנתק של הממשלה הזאת לא יכולים להיות תירוץ למנהיגות שלא אומרת דבר על השינוי הטקטוני שהתרחש כאן.

אין ספק שיש בממשלה הזאת ריכוז גבוה של אנשים לא רציניים. חלק גדול מהם לא יודעים מה זה משפחה משרתת. אחרים ציניים נטולי רצון ויכולות לכל דבר אחר.
מעטים הישראלים, כולל מצביעי הקואליציה, שיעידו שהם גאים ומרוצים מהממשלה.

הכל נכון אבל אי-אפשר להציג חלופה שכל מהותה היא "רך יותר".

בשנים הקרובות נחייה תחת איום קבוע של מלחמה קיומית על הבית. המשמעות היא שנאלץ להתעצם ביטחונית, לנהל מאבק פוליטי קשה לגיוס ושירות לאומי לכולם. הכלכלה תהייה על הקרשים כי נשלם הרבה על ביטחון ונצמצם נזקים.

תהליך שיקום ארוך בצפון ובדרום שידרוש משאבים והנהגה.
וכל זה במקביל למלחמה.

השד שיצא ב-7.10 לא יכנס חזרה לבקבוק. התודעה הישראלית השתנתה - אין הזיות על שלום של אמיצים, יש ציונות מעשית. מי שרוצה שקט צריך להיות חזק.

ממשלות "הימין" היו טובות אך ורק בלדבר. ועדת חקירה תגלה זאת בקלות. הן לא עסקו בביצור חוסנה של מדינת ישראל אלא בהישרדות פוליטית ומזעור נזקים. כל המילים הנכונות נאמרו, כל המעשים היו הפוך. כדי לכסות על הריק עסקו המון בשמאל.

מנגד הוצגה אלטרנטיבה שבקצה שלה היה תיאוריה על "קורס לפתרון סכסוכים" באוניברסיטה מנותקת ובמרכז שלה - כלום.

החלופה לכאוס הממשלתי שאנחנו רואים, צריכה להיות הנהגה כוחנית מאוד כלפי הערבים, לא מוותרת על גרגיר שטח. דבקה במדינת הלאום היחידה. נחושה לחזק את ההתיישבות בנגב, בגליל, בבקעה. כזו שרוצה קודם כל להשמיד את החמאס, לא קודם כל לסיים את המלחמה.

מי שחזק, מסוגל גם להביא חטופים כשצריך לנהל משא-ומתן. לגבות מחיר כבד מאוד מהבירה הלבנונית. להזכיר שלא שווה לתקוף את ישראל. עם תבוסתנות כגישה, לעומת זאת, אי-אפשר להשיג כלום.

רוצים תקווה והנהגה ראויה. היא צריכה להיות אכזרית כלפי האויב ורכה כלפי בני עמנו: חזרה ל-1948. אויב, אנחנו. התיישבות, קליטת עלייה, הגנה על המולדת והנהגה שמרגישה את כובד האחריות על כתפיה ובעיקר שעסוקה בעתיד המדינה ולא בעצמה.