מכתב גלוי לשופט יאיר דלוגין

ביוני 2021 פרסם רביב דרוקר מאמר תחת הכותרת "אידיוטים שימושיים" בו פירט רביב דרוקר כי בידיו חומר שעלול להביך את בני גנץ והוא לא מפרסם אותו כי המקור אוסר עליו זאת.

מדובר בימים הראשונים של ממשלת בנט/לפיד מיד לאחר שבני גנץ סיים משמרת בממשלתו של בנימין נתניהו. ממשלת בנט/לפיד נתמכה על-ידי 60 חברי כנסת, כולל מפלגתו של עבאס. לגנץ היו בה שמונה מנדטים. ואם היה חוזר לנתניהו, הייתה ממשלתו של נתניהו מקבלת רוב של 67 מול 52 - כך שלא ניתן לשלול על-הסף את האפשרות שהמאמר פורסם מאינטרסים פוליטיים צרים של דרוקר ומחנהו.

דרוקר ספג על מאמר זה ביקורת ציבורית, כולל ביקורת מפרי עטי כאן ב-News1. עיתונאים אחרים מהימין שמתחו ביקורת על דרוקר, חטפו תביעת דיבה והפסידו בימים אלה. בהחלטתך, אדוני השופט יאיר דלוגין. לא הופתעתי לקרוא בתקצירים שפורסמו על פסק הדין שדווקא הטור שכתבתי הולם את המסגרת לכתיבה "נקיה".

בראש ובראשונה הבאתי ציטוט מדויק ממוקד הדברים של דרוקר, ורק אחרי כן בהפרדה מוחלטת ובלשון מתאימה הבעתי דעות אישיות על האירוע. הפלגתי להערכות המעניקות לאירוע משמעויות כבדות במישורים שונים של האתיקה והמשפט, אך הכל עם חומת פלדה בין עובדות להערכות והשערות.

אינני עיתונאי מקצועי, אינני מתפרנס מהמקצוע, ואולי זה דווקא יתרונה של הכתיבה הבלתי מקצועית. היא לא מחפשת רייטינג, היא לא מחפשת את תשואות הקהל, היא לא מנסה למצוא חן, היא מהווה מפלט לצורך חיוני של מספר אנשים לייצא את הרעיונות המתרוצצים במוחם הקודח, והאינטרנט (ואתר News1 במרכזו) נותן לכך מענה הולם, מקצה אחד של האמונות והדעות לקצה הנגדי של האמונות והדעות.

אז מה אני רוצה ממך, אם מראש, פעלתי כפי שאתה מצפה מכותב לכתוב. מה יש בליבי נגד פסק הדין?

מידת האמון בדברי דרוקר

אדוני קרא את דברי דרוקר, אני קראתי את דברי דרוקר, לשנינו הובנו הדברים בדרך שונה לחלוטין. ומדוע? כי אדוני מאמין לדברי דרוקר כפשוטם, ואני לא מאמין למילה מדבריו טרם יוכיח אותם. האם דרוקר משקר? חלילה. על-מנת לקבוע שהוא משקר, חובת ההוכחה היא עלי. אך בין אם הוא משקר ובין אם הוא דובר אמת, אני לא חייב להאמין לו. ואם הוא רוצה שאאמין, נטל ההוכחה עובר אליו.

• האם יש בידיו חומר על גנץ? הוא אומר שכן. לא מוכיח, אז למה שאאמין?

• הוא אומר שמניעת הפרסום נובעת מאיסור של המקור. לא מוכיח, למה שאאמין?

• הוא אומר שיש לו עוד נושאים מביכים על המחנה שלו וגם שם המקורות אוסרים, לא מוכיח. למה שאאמין?

• הוא אומר שלהבנתו, עיתונאי אמור לפרסם מידע גם נגד המחנה שלו. הוא לא מוכיח. אנא יאסוף את כל הפרסומים שלו נגד שני הצדדים ויוכיח לנו איזון. אני סבור שהוא לא יצליח.

לטעמי, גם אדוני לא אמור היה להאמין. ודאי לא היה אמור להסתמך בפסק הדין על כל פרט שכתב דרוקר באותו מאמר, אלא אם דרוקר הוכיח אותו ברחל בתו הקטנה בהיכל.

הכוונות של דרוקר בפרסום

ציטוט מפרסום עיתונאי על פסק הדין:

• 
  "כתוצאה מכך, גם יצרו הנתבעים בפרסומים שלהם מצג לא נכון ולפיו מלשון המאמר עולה כביכול במפורש כי דרוקר פעל ממניעים פוליטיים ואף בצורה עבריינית, בעוד האמת היא שלשון המאמר עצמו כאמור חף מכל התנסחות מאיימת כלפי גנץ ולשון המאמר כולו אף מטיף בצורה ברורה לכל העיתונאים, דווקא לא לפעול בצורה פוליטית ולפרסם גם ידיעות שפוגעות במחנה הפוליטי אליו הם משתייכים."
  

יקום אדוני בוקר אחד ויראה כותרת של עיתונאי בכיר "יש לי חומר מביך על השופט... ואינני מפרסמו כי המקור אוסר עלי לפרסמו". ילדיו של השופט הולכים למחרת לבתי הספר, אשתו הולכת לעבודה, אדוני יושב למחרת על במה גבוהה ומיישב סכסוכים.

איזה הסבר יכול להיות לפרסום כזה מלבד הפרשנות שאדוני קבע שאין בה הגנת "אמת דיברתי"? מה טעם מצא עיתונאי שפרסם על אודות הפרסום שאיננו מפרסם, אלא אם מדובר בכוונות רעות?

אדוני השופט, יאיר דולגין: כאשר אדוני יושב על הדוכן ומקבל כאלה החלטות, אסור לו לדעתי לשפוט על-פי מיטב ידיעתו ועל-פי מיטב הרגשתו. שני נושאים אמורים לעמוד מול עיניו כאשר הוא מקבל כאלה החלטות:

1) איך הבין בני גנץ את הפרסום של דרוקר. האם הפרסום עלול היה להשפיע על הכרעותיו בהיותו לשון מאזניים בממשלת בנט/לפיד באשר בשנייה וחצי הוא יכול היה להפוך את הקערה הפוליטית/שלטונית על פיה.

2) איך הבין האדם הסביר את הפרסום, והאדם הסביר איננו השופט, האדם הסביר הוא מדגם של מאה איש או אלף איש אשר יודעים היטב את הרקע של התקופה, קוראים את הכתוב ומנסים לנחש את כוונותיו של הכותב.

כבוד השופט, יאיר דלוגין.

כפי שכתבתי ברישא, אינני חולק על פסק הדין, לשם כך יש ערכאת ערעור. יתרה מכך, על-מנת לחלוק על פסק הדין היה עלי לקרוא הרבה מאוד חומר שאינו מצוי בידי. אני חולק על נימוק עיקרי בפסק הדין, אשר ייתכן שמערער כליל את יסודותיו.