רגע הלינקולן של נתניהו

1861. אברהם לינקולן עומד בחדר עמוס מסמכים בבית הלבן, דופק בזעם על השולחן. קולו רועם: "האם ראוי כי כל החוקים כולם, פרט לאחד, יישארו בלתי מבוצעים, והממשלה עצמה תתפרק, רק כדי שלא יופר חוק אחד?!"

ארצות הברית שקועה במלחמת אזרחים, הקונפדרציה מאיימת לקרוע את האיחוד לגזרים, והגורל תלוי על בלימה. לינקולן מסרב לציית להכרעת בית המשפט העליון - הוא משעה את ההביאס קורפוס, זכות חוקתית שמאפשרת לעצירים לערער על מעצרם, כדי לעצור תומכי אויב בלי משפט. הוא יודע שבמלחמת קיום אין זמן למשחקים משפטיים.

מה קרה שם? בפרשת אקס פרטה מרימן, ג'ון מרימן, תומך קונפדרציה ממדינת מרילנד, נעצר על-ידי הצבא בלי משפט בגלל חשד שתכנן פעולות חבלה נגד האיחוד. הוא עתר לבית המשפט העליון, שפסק בראשות השופט רוג'ר טוני שהשעיית ההביאס קורפוס על-ידי לינקולן לא חוקית וכי רק לקונגרס יש סמכות לעשות זאת. לינקולן התעלם מהפסיקה! הוא הבין שבזמן משבר קיומי, המדינה קודמת לכל - גם לחוקים, גם לבית המשפט.

ועכשיו - תסתכלו על ישראל של 2025. בית המשפט העליון קיבל לדיון עתירה שמבקשת לדרוש מממשלת ישראל לאפשר סיוע הומניטרי לעזה - דלק לבתי חולים, מים, ואפילו לאסור חסימה של סיוע מצד גורמים שלישיים - כשחמאס, ארגון טרור שרוצה למחוק אותנו, שולט שם.

בניגוד למקרה של ג'ון מירמן בו בית המשפט העליון האמריקני התעקש בדווקנות יבשושית על מימושו של חוק ברור, לבג"ץ לא מוקנית סמכות ברורה לדון בעניין כזה: אזרחי מדינת חמאס אינם אזרחיו, הוא אינו מחויב ולמעשה לא צריך לספק להם סעד.

הפארסה המשפטית הזאת מתרחשת בשעה שישראל מתמודדת עם איום קיומי. אם לא ננצח את חמאס בצורה מכריעה, שום דבר לא ישנה: החוקים, המוסדות, העם הרחום שכפוף לבית משפט שלא סופר את האינטרס הקיומי שלו ובית המשפט עצמו לא יהיו. ישארו מהם רק עיי חורבות.

זה אמור להיות רגע הלינקולן של נתניהו. רגע בו הוא יעמוד מול העם, ידפוק על השולחן, יכריז כי הוא אינו מכבד את זכותו של בג". לדון בעניין כזה וישאל: "האם ראוי כי כל החוקים כולם יישארו בלתי מבוצעים, והממשלה עצמה תתפרק, רק כדי ששופטי העליון יוכלו להתבשם מעליונתם המוסרית?".

רובו המוחלט של הציבור הישראלי מבין: אנחנו במלחמה על הבית, על החיים. ממשלת ישראל צריכה לציית להכרעות בג"ץ הנוגעות להתנהלותה מול מדינת חמאס ביום שבו מדינת חמאס תכבד את פסיקותיה - עד אז, היא צריכה להיות חופשית לנהל את המלחמה כמו כל מדינה המתמודדת מול ברברים: בכל אמצעי אפקטיבי התואם את המטרה הראויה של הבסתו הסופית של האויב.