מדינת ישראל אינה המדינה ה-51 של ארה"ב

הבית הלבן בארה"ב מעבר לים היה פתוח לרחשי ליבם וכאבם של אזרחי מדינת ישראל, שחזרו ירויים בנפשם, גופם מצולק מעינויי גוף ונפש, מורעבים ומושפלים במשך מאות ימים במנהרות האופל של החמאס הרצחני. נשיא ארצות הברית בלו"ז המאוד צפוף שלו פינה שעה קלה להקשיב למצוקת כל אחד מפדויי השבי של החמאס הרצחני. נשיא ארצות הברית מצא להם מקום בלשכתו.

יושב-ראש הכנסת לא מצא מקום ישיבה ביציע הסגור והנעול לכאב של ההורים השכולים, שרצו רק לשבת דמומים ולתת לדממה לזעוק את כאבם. ולא אמרתי מילה אחת בגנות השקר הזדוני של יושב-ראש הכנסת, שידע שיש מקום רחב המתין להורים השכולים ביציע.

לשר ניר ברקת בירושלים היו דברים יותר חשובים מאשר לשמוע את מצוקת אזרח ישראל, שהיה בגיהינום של עזה תחתית כבול בשלשלאות מאות ימים מורעב ומעונה. לנשיא ארצות הברית בוושינגטון היה דבר יותר חשוב - כן להקשיב למצוקת כל אזרח ישראלי, ששהה מאות ימים בגיהינום בצחנת במנהרות האופל של החמאס הרצחני.

כנסת ישראל בירושלים בירת מדינת ישראל הייתה נעולה לרחשי לבם וכאבם של אזרחי מדינת ישראל, הורים שכולים שאבדו את היקר להם בידי החמאס הרצחני.

בארצות הברית הרחוקה הבית הלבן קיבל בחום את אזרחי מדינת ישראל והיה קשוב למצוקתם. ירושלים של זהב של נחושת ושל אור לא הייתה כינור למצוקת הורים שכולים, אלא הייתה לאגרוף חובט ומכה מכות נמרצות וגורם חבלות גוף ונפש להורים שכולים. בין כתלי כנסת ישראל קיבלו את פני ההורים השכולים באגרופים וחבטות בגופם ובלב אטום נעול על בריחיו.

למרבה הכאב, מזדקרת עוצמת פער בלתי מובנת בין הקשב לכאב והיד המלטפת בבית הלבן בוושינגטון כלפי אזרחי מדינת ישראל, המבטאים את מצוקתם וכאבם, לבין היד המכה והחובטת של סדרני בית הנבחרים בעיר הבירה של ישראל בגופם של הורים, שמדינת ישראל היא האחראית המלאה לכך שאיבדו את היקר להם - את ילדיהם. הסדרנים ולובשי המדים, שהיכו את ההורים השכולים לא פעלו על דעת עצמם. הם קיבלו פקודה, ונותן הפקודה אסור שרגליו תדרוכנה עוד בכנסת ישראל.

קשה להשלים בין חום הלב בבית הלבן, שחיבק את אזרחי מדינת ישראל והיה קשוב למצוקתם, ובין חום האגרופים בכנסת ישראל, שהיכו באזרחי מדינת ישראל, הורים שכולים, כשנמנעים להקשיב למצוקתם. כעבור יומיים שלח יושב-ראש הכנסת התנצלות על המכות שספגו ההורים השכולים. ההתנצלות הייתה מאוד מגומגמת, כשבסיפא שלה יש לו טענות להורים.

קרה לנו במדינה דבר מוזר. הוריו של מתן, חייל שהציל אזרחים רבים ומתמודד עם עיוורון בשתי עיניו, כבול בשלשלאות ומורעב, המירו נסיעה לירושלים כדי להביע את זעקתם וכאבם בכרטיסי טיסה לארצות הברית, בתקווה שנשיא ארצות הברית יהיה זה שיחזיר להם את מתן שלהם המצפים לו חודשי שיקום ארוכים.

האם הפכנו למדינה ה-52 בארצות הברית? נוצרה עובדה מצערת, ששוועת מצוקתם של אזרחים ישראלים מופנית לארצות הברית, בתקווה שמשם יבוא הסעד למצוקה. אני לתומי מחזיק בדעה, שאיננו מדינה נספחת של ארצות הברית, ובנימין נתניהו שזכה לרוב בבחירות דמוקרטיות בישראל אסור לו להיות השושבין של ארה"ב.