רוחות של שינוי

המחדל הכי גדול של המלחמה הזאת. את מי יאשימו? לגיבוי של הבית הלבן אנחנו זקוקים בשביל ארבעה יעדים אסטרטגיים:

א. השמדת מתקני הגרעין של אירן.
ב. סיפוח צפון הרצועה כולל החזרת דוגית וניסנית, הגדלת שטח ישראל ופיתוח חקלאות ישראלית בקו הפרימטר.
ג. שליטה ישראלית מלאה ברכס הגבוה בלבנון.
ד. סיפוח ישראלי מלא של הגולן הסורי.

את שאר היעדים ניתן להשיג לבד: מהחזרת החטופים שהיא משימה לאומית של ערבות הדדית, ועד פירוז הרצועה והשמדת חמאס.

דונלד טראמפ מכהן מ-20 בינואר. חודשיים וחצי של מלחמה. זמן ארוך בקנה מידה של מלחמות מודרניות. רוחות השינוי שהממשל שלו הביא משמעותיות: הוא פתח את מכירת הפצצות הכבדות, עצר את הלחץ על ישראל ונתן גיבוי להתקפיות ברצועה. אבל במבחן התוצאה - לא ניצלנו כלום. אין תמרון משמעותי בעזה, נורו השבוע טילים על אשקלון, ישראל מתכוננת להחזרת סיוע הומניטרי לעזה, והכי גרוע - ההכרזה על שיחות עם אירן. אף לא אחד מהיעדים האסטרטגיים נמצא על שולחן הממשלה או מתקרב למימוש. רק הכרזות ריקות מתוכן על ניצחון מוחלט.

האירוע הגדול הוא אירן. הזדמנות ראשונה לפעולה הגיעה אחרי הפגיעה במערך ההגנה האווירית שלה. הזדמנות שנייה הייתה בחודשיים הראשונים לכהונת טראמפ. שתיהן הוחמצו. ההכרזה השבוע מאותתת שטראמפ בוחר בדרך המסוכנת של קודמיו. ללא השמדה מוחלטת של היכולת והמשאבים שלהם, נמשיך לחיות תחת איום. טראמפ הוא הזדמנות גדולה. אם המלחמה מסתיימת ללא ההישגים שתלויים בו, אנחנו במחדל אסטרטגי נוסף.