קזינו בטהרן

אין ספק שהאיום הצבאי, שאמינותו גברה לנוכח תגבור הכוחות האמריקניים באזור והתקיפות בתימן, הצליח לשבור את משוואת חמינאי "לא מו"מ ולא מלחמה" וכפתה על אירן לוותר על חלקה הראשון ולהסכים למו"מ, שכבר במפגש הראשון הפך על-פי הדיווחים לישיר. הערכת טהרן, כי ישראל רוצה לתקוף אך אינה יכולה וארה"ב יכולה אך אינה רוצה, התערערה אף היא והובילה לחזרתה לשולחן המו"מ.

בטהרן מנסים להציג את המפגש בעומן כהצלחה מצד אירן לכפות את תנאי המו"מ על ממשל טראמפ (עומן ולא איחוד האמירויות, ויטקוף ולא רוביו, שיחות "עקיפות" לכאורה). עם זאת, המערכת הפוליטית באירן מפגינה בימים האחרונים גמישות של רקדנית בלט לנוכח הנסיגה מההצהרות החד-משמעיות של מנהיג אירן נגד מו"מ עם ממשל טראמפ. אפילו החוגים האולטרה-שמרנים מיישרים קו עם שינוי העמדה הרשמית ומביעים תמיכה במו"מ עם ממשל טראמפ ואף לא שוללים אפשרות להשקעות אמריקניות עתידיות בכלכלה האירנית (קזינו בטהרן ולא רק בעזה?).

עם זאת, הייתי נזהר מאוד בהתייחסות ל"התקפלות אירנית". בשלב זה נראה כי אירן הצליחה להגביל את המו"מ אך ורק לסוגיית הגרעין (לא טילים, לא תמיכה בציר הפרו-אירני באזור). יתר על כן, מהדיווחים עד כה נראה כי נזנחה הדרישה מצד חלק מבכירי הממשל האמריקני ל"התפרקות מתוכנית הגרעין" ("מודל לוב", שמעולם לא היה סיכוי לקבלתו בידי אירן) והמו"מ צפוי להתמקד בגלגול לאחור (שיש לקוות שיהיה משמעותי) של יכולות הגרעין האירני, בעיקר בתחומי ההעשרה, המו"פ ופיקוח סבא"א, בתמורה להקלה משמעותית בסנקציות, בעיקר על יצוא נפט, ולשחרור נכסים אירנים מוקפאים.

חוסר האמון בין שני הצדדים, חלון הזמנים הקצר להשלמת המו"מ (אלא אם יתאפשר הסכם ביניים) והצורך בהסכם מפורט יחסית, שיספק מענה לשלל העניינים הטכניים הנוגעים לתוכנית הגרעין, יקשו על הצדדים להגיע להסכם. עם זאת, ניכר כי שני הצדדים נחושים להגיע להסכם וזה כשלעצמו עשוי להביא להבשלתו של הסכם, שספק רב אם יעלה בקנה אחד עם דרישותיה המקסימליסטיות של ישראל.