בשישה באוקטובר 1973, שלוש שעות אחרי תפילת יזכור שלי על אבי בבית הכנסת בית אל בתל אביב, כלומר בשעה שתיים בצוהריים, בעודי בבית אימי בתל אביב עם אשתי הדי טרייה בתיה ובני בכורי סהר נשמעה אזעקה. לאחר שעטפתי את בני בן החצי שנה בשמיכת הפוך של ילדותי ורצתי עמו למקלט.
אט אט הבנתי ששנות הכשרתי כתותחן טנק יבואו, לצערי, לידי ביטוי במלחמה על הבית - מלחמה קיומית נגד צבאות ענק של שתי מדינות - מצרים וסוריה. תוך פחות מ-24 שעות מצאתי עצמי יושב בטנק הדוהר בכבישי הדרום כדי להגיע לתעלת סואץ ולהגן על קיום המדינה. בטנקים לידי היו חבריי הטובים ורובם לא שבו משדה הקרב.
ביום הזיכרון השנה, החלטתי שלא לעסוק באחראים (אשמים) במחדל שמחת תורה ואפילו במאמץ רב לא אכתוב את דעתי על תפקוד ראש הממשלה ושר הביטחון. אעסוק הפעם רק בחבריי ואציין את קורות חייהם הקצרים ואת האובדן הגדול לאנושות, לעמנו, משפחותיהם ולכל אוהביהם.
|
|
|
|
 משה מילדינר [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
אפתח בטוב שבחבריי, משה מילדינר. הכרתיו במהלך הכשרתינו כלוחמי שריון. בחור לא גבוה, נוטף כריזמה וחבר קרוב. עד נפילתו הכרנו במשך כארבע שנים וחצי בלבד אבל מי שצפה בקשר שנוצר חשב שאנו חברי ילדות.
אחרי שנתיים כמדריך גדנ"ע (היום של"ח) בתיכון עירוני א' נסע משה ללמוד רפואה באיטליה ויצא לקרב מביתו (גויסנו יחד באותו יום הכיפורים). משה נהרג בקרבות בצומת טרטור לקסיקון במסגרת הלחימה של גדודנו, גדוד 407 בחטיבה 600. האנושות הפסידה רופא שיכול היה להיטיב עם כל בני האדם, שנפל בקרב להצלת בני עמו.
|
|
|
|
|
 זאב אורפז [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
השני שברצוני לציין הוא זאביק אורפז מקבוץ שמיר. עם זאביק החכם והמופנם התחברתי במהלך שירותנו כמדריכי תותחנות טנקים. גם הוא כמו משה וכמוני, עבד לאחר השחרור כמדריך גדנ"ע ועבר לגור בסמוך למקום מגוריי והספיק לנצל את יוזמתו וחוכמתו להמצאת משחקים כשגולת הכותרת משחק של אינטראקציה חברתית שזכה לצאת לאור לפני המלחמה. גם כאן ברור ההפסד העצום לאנושות ולישראל מאובדן יזם חדשן שבוודאי היה ממציא משהו שהיה משנה את פני העולם.
|
|
|
|
|
 מוטי קורב [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
השלישי בחבריי שנפל בקרב הוא מוטי קורב, רמת גני שהכרתיו במהלך שירותנו הסדיר ואפילו הספקנו להתגורר באותו חדר בבסיס במשך שנה ויותר. מוטי, שנשאתיו על אלונקה למסוק מדמם מצווארו תוך תקווה ותפילה שינצח בקרב על חייו, קרב בו הוכרע בסופו של דבר בעודו במסוק הפינוי. מוטי למד ארכיטקטורה ודגם יוצא דופן שבנה של אנדרטה אומץ על-ידי בית הספר להנדסאים שבו למד והוצב בכניסה. גם כאן ברור ההפסד הגדול מאובדנו.
|
|
|
|
|
 אילן קיטאי [צילום: באדיבות המשפחה]
|
כאחרון ברשימה בחרתי להציב את אילן, מרדכי קיטאי מקיבוץ נווה ים, קיבוצניק של פעם עם מוטיבציית על. הכרתיו שבוע בלבד עד שנהרג מפגיעה בטנק שלנו. למדתי בשבוע הזה על אילן ותכונותיו יותר ממה שלומדים על אדם במשך עשרות שנים: צנוע, אמיץ ציוני נלהב, אוהב עמו וארצו ואיש שיחה כייפי. אין לי ספק שאם היה שורד את הפגיעה בטנק היה מראשי התנועה הקיבוצית ומביא את מפעל הקיבוץ להצלחה כלכלית פנומנלית.
לימים נרצחו אחותו ושני ילדיה באוטובוס הדמים ואחות אחרת נפטרה ממחלה קשה. אחותו, זו שנותרה, רופאה במקצועה, הצילה חיי רבים במהלך מגיפת הקורונה.
אז הצלחתי לכתוב כמה מילים על אובדן ועל חברים שאינם עוד איתנו בלי פוליטיקה ובלי שאביע דעתי על בנימין נתניהו שאותה אביע במועדים אחרים.
|
|
הכותב שירת כתותחן טנק בפלוגה א בגדוד 407 בחטיבה 600 ולחם בחזית התעלה.
| תאריך: |
27/04/2025
|
|
|
עודכן: |
29/04/2025
|
|
|
והגדת לבנך [צילום: יוסי אלוני/פלאש 90]
אורי מילשטיין / Uri Milstein
תפוס כינוי יחודי
עשרות מיליוני עובדים מאסיה ומאפריקה נותרו ללא הגנה כלכלית 
