'כולנו ניצוצות מגיא צלמות' - חלק א

אך עדיין יש שורות אופטימיות המבשרות, שעם הנצח אינו מפחד מן הדרך הארוכה:

עַם הַנֶּצַח אָנוּ, צוֹמֵחַ כּוֹכָב מִמִּזְרָח
סִתְרֵי קֵץ לָנוּ כְּשֶׁמַּחֲשִׁיכִים הָאוֹרוֹת.
זֶה לָנוּ הָאוֹת: כּוֹכָבֵנוּ דָּרַךְ
עַזָּה אַהֲבָתֵנוּ גַּם בִּגְזֵרוֹת הַדּוֹרוֹת.

אנו עם הנצח, שממשיך את חייו למרות הגזירות של כל הדורות. מסתבר, שכולנו ניצוצות של גיא הצלמות היהודית לדורותיה⁶. והעם נמצא תמיד במאבק על הקיום. בהושענות לקיבוץ בארי (עמ' 37-36) מתואר רצח מתיישבי בארי בצמידות לסמל של הושענות החג. גם בשיר זה הניגודיות מעצימה את החורבן ואת הטבח. למרות השאלות המופנות לבורא "ולמה עתה נפרצו גדריה?⁷ הפנייה אליו שיפקוד נא וישמור על הכרם⁸.

כָּל חַג הַסֻּכּוֹת הָיוּ הוֹשַׁעֲנוֹת חַג
תְּלוּיוֹת מֵעַל קִבּוּץ בְּאֵרִי
לְהָגֵן עָלָיו מִכָּל מָה שֶׁיָּבוֹא.
בָּא עִם שַׁחַר אוֹיֵב
בָּא עָלֵינוּ עִם רִכְבּוֹ.

רעיון מקורי מבטא בלפור חקק בתיאור המראות הקשים. נקשור אותן על ידינו והן יֵראו כמו התפילין בין עינינו⁹ יש כאן הבעת אֵמון והכרזה, שהמראות לא יישכחו. כמו-כן יש הבטחה לכתוב את המגילה החדשה על מזוזות בתינו כפי שמרחו היהודים את דם קורבן הפסח ועל-ידי זה זכו להיגאל: (עמוד 37)

לֹא תַּמָּה הַשְּׁלִיחוּת בְּתֵבֵל.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.¹⁰ (עמ' 38)

השבר לא מוביל לניתוק ממקורות האמונה, והשליחות של עם ישראל לא נעלמה. השיר 'שפל רוח' (עמ' 77) הוא שיח נוקב עם האל, איך לא גער במלאכיו שאמרו שירה באותו בוקר, בדומה לגערת האל במלאכיו בקריעת ים סוף.

שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה
כָּתַבְתִּי לְפָנֶיךָ הָאֵימָה:
מְלוֹא עוֹלָם וְיִשּׁוּבִים
שְׂרוּפִים לְפָנֶיךָ חֲרֵבִים.//
שָׁרוּ לְפָנֶיךָ בְּעֵת שַׁחַר מַלְאֲכֵי רוֹם
וְלֹא גָּעַרְתָּ בָּהֶם בִּצְעָקָה אַדִּירָה:
מַעֲשֵׂי יָדַי נִשְׂרָפִים בְּאֶרֶץ בְּחִירָה
וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה.

העֶמדה הנפשית, בה עומד המשורר לפני בוראו, היא ענווה ושפלות רוח ומתוך כך פנייתו לבורא שלא גער במלאכיו שאמרו שירה ביום החורבן בעוטף¹¹. השיר מתכתב עם שירו של רשב"ג 'שפל רוח'¹².

הקינות על האובדן קשות מנשוא ושיאן בתיאור השמחה הגדולה וההיזכרות בביקורם של ההורים זהבה וזאב בסוכּת בִּתם בירושלים. השמחה והאושר והמשאלות שהביעו לא הביאו את הנס. (עמ' 54). שוב התיאור המנוגד בין הריקודים עם ספרי התורה בירושלים בליל שמחת תורה לבין האזעקות ומותם של הקדושים. הייתה מסורת שבשמחה משתתפים גם המתים, והם לא ידעו, שזה יהיה גורלם:

בַּבֹּקֶר נִפְתְּחוּ לְכֻלָּנוּ שָׁמַיִם וְהוֹדָם
טְבוּלִים בִּצְבָעִים שֶׁל דָּם
שָׁמַיִם חֲדָשִׁים://
נִשְׁמְעָה אַזְעָקָה.
וְהֵם הָיוּ בְּמוֹתָם
הָרַחֲמָנִים וְהַקְּדוֹשִׁים.

את שירו של שמואל בס 'ענן ועננת' ¹³ הקריאו לנכדים ואף הם רצו לצאת לגן לטייל:

'לבן מעילו, הוא רקום בְְּּשוּליו
והיא במגבעת, שולֶיה זהב' (עמ' 60).

הם באו מהסוכה בירושלים מלאים אמונה ושירים/ אך באותו יום נורו אל מותם בבארי: (61) ובניגוד לדמויות הספרותיות:

בְּבֵית הֶעָלְמִין נֶעֱטַף בְּטַלִּית לְבָנָה
רְקוּמָה בְּשׁוּלֶיהָ
וְהִיא נִקְבְּרָה לְלֹא מִגְבַּעַת
מְפֻיָּחִים פָּנֶיהָ. (61)

פסיחות בין הטורים מעידות על הניגודיות בין השיר, שלא מזמן קראו לנכדים באהבה, לבין המוות שחטפם וכן על סערת הנפש של המשורר. הרצון הוא לבטא צעקת הדם של הנרצחים: פרפרזה לדברי דברי אלוקים שנאמרו לקין שרצח את הבל: "קול דמי אחינו צועקים מן האדמה".¹⁴ (עמ' 57)

המשוררים מחפשים תשובות וכיווני דרך ומשמעות לאירועים הטרגיים שקרו בשמחת תורה. וכאן אנו מוצאים פסוקים מהתנ"ך שממחישים את נקודת המוצא הרגשית והאמונית של המשוררים: לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי, אמר ה'.¹⁵ (עמ' 62)

נקודת המוצא היא ענווה ושפלות רוח לא לשכוח את חוט השני (יהושוע ורחב) ולא לברוח מהשליחות. הם מחפשים את הברכה לאבות, את עץ הדעת, אולם הכל הפוך במציאות, אין ברכה, ואין אהבות. הם חשים שהם בחשכה, ולכן אין חומר גלם לשירה. ואז עובר המשורר לדבר בגוף ראשון. הוא שב לתנ"ך של אביו ואמו ואז חוזר לדבר בשמו של אחיו המשורר:

גַּם בַּשָּׁעָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת
שֶׁאָנוּ נַעֲנִים לַ"דָּף הַקְּרָבִי" הַיּוֹמִי
לְהִלָּחֵם עַל הַבַּיִת הַקָּדוּם
אָנוּ שָׁבִים אֶל הָרוּחַ
אֲנִי שָׁב אֶל סֵפֶר הַתָּנָ"ךְ
שֶׁל אָבִי וְאִמִּי.

אָנוּ אֲחוּזִים עַתָּה בְּאֶרֶץ אָבוֹת וּבָנִים
צוֹמְחִים כֻּלָּנוּ מִנְּבוּאַת זְכַרְיָה:
מִמְּנוֹרַת שִׁבְעַת הַקָּנִים.//
זוֹ אֵינָהּ עֵת לְשִׁירָה
זוֹ עֵת לִכְתֹּב סֵפֶר חָתוּם:
נִזְכֹּר הַיִּעוּד, נֵאָחֵז בָּרוּחַ
נִכְתֹּב פְּקֻדַּת אוֹר, פְּקֻדַּת הַקִּיּוּם.
(ניצחון הרוח, עמ' 63-62)

לא עת לשיר אלא לזכור את היעוד ולהמשיך את קיומנו.

בשיר אחר 'ספר המתים' (עמ' 64) מתאר המשורר את הרגעים האחרונים המצמררים של חיי זהבה וזאב ואת תקוותם לזכּות שוב לטייל בגן על האדמה הרכּה שאבנֶיה ברזל¹⁶ וזה לפני שנכתבו בספר המתים.¹⁷ אולם המציאות טפחה על פניהם:

בָּאֵשׁ נִכְתְּבוּ בְּסֵפֶר הַמֵּתִים.
אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה
נִכְתָּב הַסֵּפֶר וְאֻכָּל בָּאֵפֶר.
מִתּוֹךְ הָאֵפֶר לִקַּטְתִּי פְּנִינִים
לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים¹⁸. (עמ' 65)

אין כאן התרסה כלפי שמיא, אלא קבלת הדין בהכנעה, בבושת פנים ובשפלות רוח. (הצירוף בהשראת פיוט סליחות). ותמיד מנצנצת גם התקווה:

בַּנּוֹף הַפַּסְטוֹרָלִי שֶׁהֻשְׁחַת דּוֹלֵק נֵר זָעִיר:
מִקְדָּשׁ חָדָשׁ נִבְנֶה בְּשֵׁם הַחוֹלְמִים
אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן יָאִיר.¹⁹ (71).

מילות התפילה שלנו בכל בוקר "אור חדש על ציון תאיר" הם ההשראה להבטחה האלוקית לתקומת בארי ושאר יישובי העוטף. בלפור חקק שואב את אמונתו מר' עקיבא שהתנחם כשראה את השועלים יוצאים מהר-הבית. הוא הבין שכשם שנבואה זו התקיימה אף נבואת זכריה תתקיים ובית המקדש יבָּנה מחדש.²⁰ כך המשורר הרואה את העץ הכרות הוא מתעודד שיצמח מחדש. בחורבן הוא רואה את מקל השקד²¹ . בירמיהו מקל השקד מורה על מהירות שקידתו של הבורא להביא את הפורענות, אולם המשורר מעדיף לראות בו את סמל הפריחה המקדימה כביטוי להתחדשות. כך הוא מביע זאת בשיר "התקווה":

שַׁבְנוּ לְכָאן עֲבוּר שֵׁם וּשְׁאֵרִית.
וּבַעֲלוֹתַי הֶהָרָה
לָקַחְתִּי אֵלַי לוּחוֹת הָאֲבָנִים
לוּחוֹת הַבְּרִית.
גַּם אִם נָפְלוּ הַשָּׁמַיִם אֶל הַקְּרָשִׁים
נִכְתֹּב עַכְשָׁו שָׁמַיִם חֲדָשִׁים.

1. מילון אבן שושן.
2. תהילים קטז, ט: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים".
3. תהילים כג:" ה' רועי לא אחסר".
4. שמות לד, ו.
5. שמות לד, ה.
6. הורי ילידי הונגריה עברו את אימי השואה באושוויץ, באוקרינה ובדכאו. חלמו לעלות לארץ כמעפילים באוניה "כנסת ישראל", אך נעצרו וגורשו ע"י הבריטים למחנות המעצר בקפריסין. ואני דור שני לניצולי השואה נולדתי שם עם אחי התאום, המשורר נתן צבי הורוביץ ז"ל, שנה לפני קום המדינה. הרצל ובלפור אף הם ניצוצות לאודים מפרעות פַרְהוּד הוא כינוי לפוגרום שנעשה ביהודי בגדד בחג השבועות, ו' בסיוון–ז' בסיוון תש"א, 1–2 ביוני 1941. במהלך הפרעות נרצחו, לפי הערכות שונות, בין 180 למעל ל-1,000 יהודים, לפחות 2,118 נפצעו, לפחות 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. האירועים שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעירק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עירק לארץ ישראל במבצע עזרא ונחמיה, עשור לאחר מכן. שניהם נולדו בעירק ב1948 ועלו לארץ ב1950. (ויקיפדיה) יוצא שכולנו תוצר של גזירות ופרעות שעבר עמנו בשנות הגלות וזוהי ההוכחה לנצחיות עמנו.
7. תהלים פ יג:" לָמָּה, פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וְאָרוּהָ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ"
8. תהילים פ טו:" אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב-נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת".
9. דברים ו ח: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ".
10. דברים ו, ד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד”.
11. מבוסס על דברי חז"ל בגמרא: סנהדרין דף ל"ט ע"ב מופיע הנוסח: "דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' (ספר שמות, פרק י"ד, פסוק כ')? באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?!". במגילה דף י' ע"ב מופיע נוסח מעט שונה: "ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' (ספר שמות, פרק י"ד, פסוק כ')? בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!".
12. שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה מְלֹא עוֹלָם אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ וּבַמָּה הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוּן מַלְאֲכֵי רוּם וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה הֱטִיבוֹתָ וְהִגְדַּלְתָּ חֲסָדִים לְךָ תַּגְדִּיל לְהוֹדוֹת כֹּל נְשָׁמָה [אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְּהַלֵל כֹּל נְשָׁמָה.
13. ענן ועננת מילים: שמואל בס מעל לביתנו על הר הכרמל ענן ועננת יצאו לטייל, לבן מעילו הוא רקום בשוליו והיא במגבעת שוליה זהב. מאין הם באו יפליגו לאן אולי לבאר שבע מארץ בני דן, אולי מכינרת יחדיו עם ירדן, אל לב ים המלח יגיעו גם כן. מעל לביתנו על הר הכרמל ענן ועננת יצאו לטייל, יפה תוך התכלת יפה כה לצעוד, ללכת, ללכת ולא לעמוד.
14. בראשית ד י.
15. זכריה ד ו.
16. דברים ח ט.
17. ראש השנה ל"ב, עמ' ב: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה - רבש''ע, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם - אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה?".
18. דניאל ט ז.
19. "אור חדש על ציון תאיר" מתוך ברכת יוצר אור בשחרית.
20. איכה רבה ה יח:" פעם אחרת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם. הגיעו להר-הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה משחק? אמר להם אתם למה אתם בוכים? אמרו לו ולא נבכה? מקום שכתוב בו: (במדבר א') והזר הקרב יומת, והרי שועל יוצא מתוכו?! ועליו נתקיים הפסוק: על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אמר להם: אף אני לכך אני משחק. הרי הוא אומר: (ישעיה ח') - ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה: (ירמיה כ"ו) כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה. ומה אמר זכריה (זכריה ח'): עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. וכתיב בתריה: (שם) ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובתיה. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימין דברי זכריה. ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה. ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה. ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים, ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, תתנחם ברגלי מבשר".
21. ירמיהו פרק א פסוק יא: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה־אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה".