מדינה דה פקטו

להלן תמליל דבריו של איילנד:

גיורא איילנד: יש לפחות דבר אחד שנכון לעשות אותו, ואנחנו לא רק שלא עושים אותו, אלא גם מגדירים את המצב בצורה לא נכונה. אז בדרך כלל התנאי בכלל להערכת מצב זה לתאר את המציאות נכון. ומהי המציאות? המציאות היא קודם כל שעזה הפכה להיות כבר לפני 12 שנים למדינה לכל דבר. מדינה דה פקטו. מה זה מדינה? מדינה זה שטח שיש לו גבולות פחות או יותר ברורים, שלטון מרכזי אפקטיבי, מדיניות חוץ עצמאית וצבא משלה. זה בדיוק מה שקורה בעזה, ולכן עזה היא מדינה. קודם כל, האם זה טוב לישראל שעזה היא מדינה עצמאית דה פקטו או לא? התשובה היא ודאי שכן, לעולם עדיף לנו להתנהל מול ישות מדינתית. עכשיו בואו נשים רגע אחד את האינטרס שלנו והאינטרס שלהם ונראה...

רינה מצליח: אבל רגע, אתה צריך להוסיף כאן, זו מדינה שיש לה מטרה והיא מצהירה בכל הזדמנות להשמיד את ישראל. נכון? צריך להגיד את זה.

גיורא איילנד: לא, יש תמיד פער גדול מאוד בין הצהרות לבין מה שהם באמת רוצים. הצהרות הן תמיד, גם בחיזבאללה יש הצהרות לחסל את מדינת ישראל, עברו 12 שנים בשקט. יש דוגמאות היסטוריות בלי סוף. גם ח'ומייני, שהותקף על-ידי עירק בתחילת שנות ה-80, נשבע שהוא ינקום ואחרי כמה שנים הוא הסכים להפסקת אש שנמשכה איזה 16 שנה וההצהרות נשארו מלחמתיות.

רינה מצליח: אז יש מדינה?

גיורא איילנד: רגע אחד. לכן היא [רצועת עזה תחת שלטון חמאס] היא מדינה. עכשיו בוא נדבר על האינטרסים. לישראל בעזה אין אינטרס טריטוריאלי, אין אינטרס כלכלי ואני טוען שגם אין אינטרס פוליטי. כל מה שיש לנו זה אינטרס ביטחוני בלבד, שמתבטא בעיקר בזה שלא יירו עלינו תקופה מאוד ארוכה, וככל האפשר שגם לא יתעצמו. עכשיו מה האינטרס של החמאס? האינטרס של החמאס בראייה קצרת הטווח, קצרת הטווח זה יכול להיות חמש שנים או עשר שנים, וזה מבחינתי זמן מספיק. האינטרס שלו זה להמשיך לשלוט בעזה. ועל-מנת לשלוט בעזה, הוא זקוק נואשות לשני דברים. ללגיטימיות בינלאומית, ולסיוע כלכלי. לא רק הומניטרי, שיכניס אוכל ותרופות, אלא ל[סיוע] כלכלי שישקם את התשתיות שם. עכשיו, האם יש ניגוד אינטרסים כל כך נורא בין האינטרס הביטחוני שלנו לבין האינטרס של החמאס? התשובה היא לא.

עכשיו ככה, אם אנחנו נתעלם, וצריכים להתעלם, מהרשות הפלשתינית שהיא זו שגוררת אותנו לבעיות, היא זו שהביאה אותנו לצוק איתן לפני ארבע שנים, והיא גם עכשיו מנסה להכניס אותנו לעניין הזה, ונסתכל מול החמאס בלבד, אני טוען, שניתן להגיע להסדרה אמיתית ויציבה לאורך זמן, ובתנאי אחד, שכל הסיוע הכלכלי שעליו מדובר לא יעשה מאחורי גבה של הרשות הפלשתינית ולא שהכסף ילך לרמאללה, וכשטוב להם, ייתנו, אלא יעשה על השולחן מול הממשלה בפועל שקיימת בעזה.
[...]
גיורא איילנד: טוב, אני גם בעניין הזה דעתי שונה. זה נכון שעזה היא מדינת אויב של אנשים מאוד מאוד רעים. אבל מדינת ישראל הייתה מוקפת במדינות אויב שקראו להשמדתה במשך עשרות שנים. מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. והייתה לנו איתן הסדרה טובה דרך ועדות שביתת נשק וכו'. יש תמיד פער גדול מאוד בין חזון והצהרות לבין מציאות, לבין צורך להתפשר, וברגע שזו מדינה, ההנהגה שלה [של חמאס] חייבת גם היא להתפשר, כי יש לה אחריות לא רק לירות, יש לה אחריות גם להאכיל את התושבים. ולכן שני דברים נכון לעשות אותם. האחד, כפי שאמרתי, לא מספיק להכניס אוכל ומים, כי זה מנציח את המצב, יש שם ביוב שעולה על גדותיו אין מים, אין חשמל.

רינה מצליח: אז אולי צריך גורם השלישי שייכנס?

גיורא איילנד: לא, הגורם השלישי שייכנס ושיסייע בכסף חייב לעשות את זה עם הממשלה שם בשיתוף פעולה יחד עם הממשלה שם.

רינה מצליח: השאלה היא האם הם רוצים?

גיורא איילנד: רגע, ודאי שהם רוצים, כי זה מבחינתם, תכף אני אגיע לעניין המצור, אם גורם בינלאומי ייתן להם את הכסף, אם בנק מלווה וכל פיקוח שאת רוצה, ויבנו שם תחנות כוח ותחנות התפלה, ובניין, ובנייה מחדש של בתים הרוסים, והאבטלה תרד מ-70% למשהו שהוא נורמלי, אז את נותנת להם גם גזר ולא רק מקל, ואת נותנת להם סיבה טובה לשמור על שקט. רגע, דבר שני זה נושא המצור. לגמור את העניין הזה. אני חושב שיש מפגש אינטרסים בין ישראל לבין החמאס שהוא אומר בוא נסיר את המצור מעזה. מבחינתם זה הישג נהדר, ומבחינתנו זה הסרת אחריות, ואני תומך נלהב בהקמת נמל בעזה ובהסדרה של יבוא ויצוא שתהיה מעזה. עכשיו מי שנבהל מנמל בעזה כדאי להזכיר, שמה שקובע את רמת הביטחון זה לא אם יש נמל או אין נמל, אלא המשטר הימי, ואפשר ליצור משטר ימי שכולם יהיו מרוצים, ולכל אחד יהיה את הבשורה לצד שלו. [סימוכין1]