עד 10/73 לא בשלנו לשלום, עד 10/23 לא בשלנו למלחמה

אוקטובר 2023 ההבשלה לשלום

ההיסטוריה מספרת לנו שניתן היה, טכנית, להגיע לאותו הסכם שלום עם מצרים בלי מלחמת יום הכיפורים, בלי השבר הענק שגרמה. ההיסטוריה מספרת לנו שנשיא מצרים אנואר א' סאדאת היה בשל לשלום במהלך מלחמת ההתשה, ההנהגה בישראל והציבור בישראל היו באופוריה, ניצחון ששת הימים ניתק אותנו מכוח הכובד, ורק אש המלחמה הוציאה את האוויר מהבלון שלנו והחזירה אותנו לקרקע המציאות.

הציבור בישראל נהה אז אחרי סיסמאות, "טוב שארם א שייך בלי שלום, משלום בלי שארם א שייך", ורק אלפי הלוויות חיברו אותנו חזרה לאדמה - וחתמנו על הסכם שלום עם מצרים. קורבנות אותה מלחמה, ובני משפחותיהם נושאים בגאון את אות קורבנות השלום.

אוקטובר 2023 ההבשלה למלחמה

האם לא עלתה בראש מי מאיתנו השאלה מה לקח לנו כל כך הרבה זמן לעשות את מה שצריך? יש ודאי הסברים טכניים של היערכות מדינית/צבאית ומצבי מזג אוויר, אך לדעתי המרכיב המרכזי בהבשלה הוא אנחנו, אזרחי המדינה, כאשר מה שהביא להבשלה הוא המשבר של אוקטובר 2023.

לפני אוקטובר 2023 שוב איבדנו את כוח המשיכה, התייחסנו אל אויבינו כאל פיות טובות. אינני מדבר על ההנהגה, אינני מדבר על כל רשויות הביטחון כי עינינו הרואות הם נערכו כדבעי בהגנה ובמתקפה נגד האיומים המרכזיים. לצערנו זה קרה תוך התעלמות שעוד תיחקר מאיום מרכזי שהם הזניחו והתרגש עלינו, אך המתקפה הברברית הזו העירה אותנו משינה עמוקה, קיבלנו קריאת השכמה, "הלו, חבריא, תתעוררו לפני שיהיה מאוחר מידי", ובקיצור הבשלנו. מה קרה מאז?

1) השתלטנו על שטחים רבים בעזה וחיסלנו את המרבית המכריעה של הנהגת החמאס ואת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות.

2) חיסלנו את צמרת החיזבאללה, חיסלנו חלקים ניכרים מכוחו הצבאי תוך מתן הזדמנות לממשלת לבנון לקחת את רסן השלטון בפועל.

3) עידן אסד בא אל קיצו בסוריה תוך כדי כך שנטרלנו איומים אסטרטגיים משטחה, וקולות של שלום בוקעים מפי המנהיגות החדשה.

4) אנו פועלים לחיסול האיום החות'י - ושם ודאי לא אמרנו את המילה האחרונה.

5) חיסלנו, ועוד ידינו נטויה, את ההנהגה הצבאית האירנית, חיסלנו את מומחי הגרעין המובילים שלה, פגענו פגיעה קשה בתשתיות גרעין, במתקני גרעין ובפרויקט הטילם האירני.

6) במקביל ליכולת ההתקפית שאין לה אח ורע בעולם כולו, הצגנו יכולת הגנתית שאין לה אח ורע בעולם כולו, וחוסן אזרחי שאין לו אח ורע בעולם כולו.

אם מישהו היה אומר לי ב-ספטמבר 2023 שכך ייראה המזרח התיכון תוך פחות משנתיים, הייתי אומר לו שהוא הוזה בהקיץ. האם היינו מחסלים את החמאס בלי שתקף? אני בספק, הציבור בישראל לא היה בשל לכך! האם היינו מחסלים את החיזבאללה בלי ההתגרות של החמאס וחיסול כוחו ההתקפי? ספק גדול, המדובר היה בסיכון גדול בשל החזיתות האחרות והציבור בישראל לא היה בשל לכך. האם אסד היה נופל בלא התפוררות ציר הרשע במזרח התיכון? ספק גדול מאד.

והאם היינו תוקפים את אירן בכזו עוצמה כאשר ראשי הנחש שמסביבנו יורקים אש? ספק אם איזה שהוא שלטון היה מקבל כזו החלטה, בשל חוסר גיבוי ציבורי, בשל חוסר בשלות של הציבור.

הגיבורים האמיתיים של התקופה הזו הם קורבנות אוקטובר 2023, קורבנות מלחמת "חרבות ברזל", קורבנות מלחמת "עם כלביא" אשר בדמם הבשילה אצל אזרחי ישראל התובנה שזו העת למלחמה בה יבואו לידי ביטוי הכנות של שנים רבות, אך לא ניתן היה להוציאה אל הפועל אלא לאחר הבשלה חיונית של הציבור. הקורבנות, הגיבורים האלה, שנפלו במלחמה - הם בפועל קורבנות השלום, שלום שיכול לבוא רק לאחר שחיסלנו את ראשי הנחש ואת כוחם הצבאי.