איפה נמצא ה'חומר הגרעיני'

הניסיון הפתטי של בנימין נתניהו עם או ללא עזרתו של דונלד טראמפ, להשמיד במלחמה את החומר הגרעיני של אירן בעצמו נראה שנכשל. קשה להאמין שאין תשובה, במיוחד שמדינת ישראל הוכיחה פעמים רבות שהיא יודעת למצוא מחט בערימות שחת.

בחלוף כמעט 100 שעות מהפצצת הכור בפורדו, עדיין איש אינו יודע אם במזרח או במערב, יש או אין כל חדש. נכון, המלחמה מעל אירן הסתיימה, אבל איש במערב אינו יודע מה באמת קורה שם, ולמרות זאת, נתניהו נראה ומדבר כמו טווס גבה צוואר.

מעניין שמכל הדברים שאיבד טרם המלחמה עם אירן, קולו חזר לקדמותו. אני מניח שייקח זמן עד שנדע מה באמת עלה בגורל 400 הליטר, אם אינני טועה, של האורניום המועשר. 400 בקבוקים בני ליטר, כלומר בין 40 ל-50 ארגזים. משאית אחת או שתיים ליתר ביטחון, ממש כמו מחט בערימת שחת, שנעלמו. אולי התאיידו?

לא נראה לי שנדע, בטח לא בזמן הקרוב. מסתבר שכדי לשמוח, גם אי-הידיעה היא ידיעה. גם הסיפור שמספר טראמפ על ביקור יחידה ישראלית בכורים, נראית מצוצה מן האצבע. כאילו אומרים לך, לך תוכיח שלא. ואם אתה שואל את עצמך למה לספר את זה עכשיו, כשאין אף תמונה, אף הדלפה, אף עדות, התשובה פשוטה: כי האוויר מלא בוואקום של ודאות, ואל תוך הוואקום הזה אפשר לדחוף כל סיפור, גם כזה שנכתב בדיו בלתי נראית.

וכך, בלי ראיות, בלי דיווחים זרים, בלי אישורים אמריקניים או הכחשות אירניות, מתקבע לו נרטיב: ישראל עשתה היסטוריה, ונתניהו, האיש, הקול, והטווס, שוב הציל את האנושות. לפחות את החלק שמקשיב ואף מריע לו.

ואנחנו? אנחנו נשארים עם שאלה פתוחה שמסתירה את התשובה האמיתית: האם הייתה 'השמדה', או שמא רק מופע? האם הייתה פעולה, או רק מונולוג? ובינתיים, מתחת לאדמה בפורדו, קבורות אולי לא רק צנטריפוגות, אלא גם כל הסיכוי לדעת את האמת.

לא אתפלא אם מחר תתחיל 'מלחמת האשמות' קולנית בין נתניהו לטראמפ, שכל אחד טוען שהשני היה אחראי על הידיעה היכן מוסתר החומר הגרעיני... כזו שתימשך עד שטראמפ יאבד את סבלנותו ואולי יחזור לבנות גורדי שחקים בעזה. כשאין צילום, אין מסמך ואין פקח, הכל הופך לסיפור. ונתניהו הרי יודע לספר. לפעמים גם אני...