|
ליקויים ידועים, חלופות אסטרטגיות
|
|
|
|
|
 חוסר התאמה בין המשימה לבין הכוח [צילום: מוחמד זעטארי, AP]
|
הבעיה הכרונית של יוניפיל היא חוסר ההתאמה האסטרטגי בין משימתו המוצהרת לבין המנדט שלו, גודל הכוח ודרכי פעולתו. אפילו כאשר החלטה 1701 הרחיבה את הכוח פי שישה כדי לפצות על המחסור בכוחות צבא לבנון בשעתו, גם ביירות וגם האו"ם נעדרו את הרצון הפוליטי להתמודד עם היערכותו הצבאית הנרחבת של חיזבאללה מדרום לנהר הליטאני.
בשנים שמאז ועד היום, אלפי הסיורים של יוניפיל הוכחו כחסרי תועלת. גישתם לאיזורים רגישים נחסמה והם סבלו מהטרדות מצד חיזבאללה ותומכיו, שלמעשה התנהלו בשטח ללא חשש. למרות העיניים הרבות של יוניפיל בשטח, הארגון הציג מצג שגוי לחלוטין של ההתעצמות האדירה של חיזבאללה באזור שבאחריותו. הדוחות שהוציא יצרו רושם כוזב של ניטור בינלאומי רציני וסייעו לממשלות הלבנוניות השונות להתחמק מהתחייבויותיהן, כשהם מסווים את הסערה המתקרבת.
כאשר פרצה המלחמה באוקטובר 2023, נותרו 10,000 חיילי שמירת השלום של יוניפיל בעמדותיהם ללא כל תועלת, ואף שימשו כמגן לחיזבאללה תוך שהם מסכנים את עצמם ואת כוחות צה"ל. מאוחר יותר, יוניפיל השעה את כל משימותיו למעט אספקה קריטית, אך התגאה פומבית בהישג המפוקפק של "הישארות בשטח לכל אורך העימות". עם זאת, עדויות של לוחמי חיזבאללה שנשבו מלמדות, שהארגון שיחד חיילי שמירת שלום והשתמש בעמדות ובציוד שלהם נגד ישראל.
נכון להיום, יוניפיל ככלל הוא ארגון בלתי יעיל, עם תקציב שנתי מנופח של 500 מיליון דולר וסדר כוחות מופרז שמניב ערך מועט (במקביל לעיסוקים מיותרים החורגים ממנדט הכוח, כגון חיסון בעלי חיים). עם זאת, היו במהלך השנים מספר אלמנטים מועילים למשימתו. העיקרי שבהם היה תפקודו כגוף קישור, שסייע בהפחתת החיכוכים בין צבא לבנון לצה"ל, במיוחד באמצעות הפגישות המשולשות שאירח לאחר 2006 ואשר המלחמה האחרונה שמה להן קץ, ובסופו של דבר הן הוחלפו בידי מנגנון האכיפה האמריקני. לפני המלחמה, יוניפיל גם שימש מדי פעם ככוח חציצה בין הצדדים כדי למנוע הסלמה בלתי רצויה לאורך הגבול.
על-רקע זה, הדיונים על חידוש המנדט במועצת הביטחון באוגוסט הקרוב מתכנסים לשלוש חלופות:
- הארכת המנדט של יוניפיל כמות שהוא. נראה שביירות מעדיפה מסלול זה, וחלק מחברי המועצה הקבועים עשויים לתמוך בו, כך שאפשרות ברירת המחדל הזו צפויה לנצח שוב, אלא אם ארה"ב תעשה מאמץ דיפלומטי נחוש לשנות אותה או להטיל עליה וטו. היצמדות לגישה כושלת זו רק תנציח את החסרונות וחוסר האפקטיביות של יוניפיל תוך התעלמות משני עשורים של כישלונות, ובעיקר תחמיץ הזדמנויות אסטרטגיות חדשות שנוצרו על-ידי המלחמה.
- הקמת "יוניפיל 3.0". באמצעות שינוי חד במנדט ובמבנה של יוניפיל, חברי המועצה יוכלו למטב את יתרונות הכוח בסביבה החדשה ואת האפקטיביות הכללית שלו. במשך השנים גודלו של יוניפיל היה 2,000 חיילים בלבד, לפני שגדל למספר שיא של 12,500 במהלך עידן "יוניפיל 2.0" שלאחר מלחמת לבנון השנייה, ובהמשך התייצב על כ-10,000.
כיום ניתן לצמצם אותו בבטחה ל-2,500 חיילים לכל היותר, עם התאמות מותנות לאורך הזמן על-פי הצורך. חלק מהכספים והמשאבים שייחסכו בגישה זו ניתן יהיה להזרים ישירות לצבא לבנון. תיקון כיוון כזה מחייב דיפלומטיה שתפעיל את מלוא כובד משקלה, אך בהתחשב ביתרונות האסטרטגיים והמבצעיים הפוטנציאליים, המאמץ ישתלם.
- סיום המשימה. יוניפיל הוא מעצם הגדרתו כוח זמני, וכעת, כאשר ממשלת לבנון וצבאה נראים נחושים לקחת אחריות וליישם את החלטה 1701, על מקבלי ההחלטות לשקול ברצינות את סיום המשימה לחלוטין, כפי שישראל מעוניינת. גם אם ביירות לא תעמוד בהתחייבויותיה, וגם אם וושינגטון תסיים את תפקידה במנגנון הניטור, לחסרונו של יוניפיל תהיה השפעה שולית בלבד, וניתן יהיה למצוא לו חלופות (למשל, שימוש במשקיפים ובאנשי קשר מטעם ארגון הפיקוח על הפסקת האש של האו"ם – אנטס"ו).
|
|
|
|
|
 אין חזרה לסטטוס קוו בגבול לבנון [צילום: אייל מרגולין, פלאש 90]
|
מכיוון ששום מאמץ צבאי לא יצליח להדוף את חיזבאללה לצמיתות ללא מרחב פוליטי תומך, מחויבות ממשלת לבנון להשיג מונופול על הנשק ולשמרו היא הכרחית להצלחת כל תוכנית של האו"ם לשמירת שלום כוחות צבא לבנון הם הבסיס לארכיטקטורה הביטחונית של המדינה, כיום ובעתיד, ולכן עליהם לקחת לידיהם את ההובלה, במקביל לירידה הדרגתית בנוכחות יוניפיל. על המדינות החברות לתמוך בלבנון ובצבא לבנון כל עוד יעמדו אלה בהתחייבויותיהם להפסקת האש.
מהלך ברירת מחדל של חידוש המנדט של יוניפיל כמות שהוא, כבר אינו אופציה, שכן ישראל לעולם לא תסכים לחזור לסטטוס-קוו שלפני 7 באוקטובר לאורך גבולה הצפוני. סיום מוחלט של המשימה של יוניפיל והסטת משאבי הארגון לכוחות צבא לבנון הם כנראה החלופה הטובה ביותר, אך ייתכן שהיא לא תתאפשר מבחינה דיפלומטית. בהתחשב במציאות הביטחונית בשטח ובמציאות הפוליטית באו"ם, אפשרות נוספת היא שארה"ב וישראל ידחפו לחלופה של "יוניפיל 3.0", בתקווה שזו תזכה לתמיכת צרפת, לבנון ובריטניה.
אם משימת יוניפיל תוארך, על הרשויות לוודא את יישום השינויים הבאים:
- עידכון דרמטי של מנדט וגודל הכוח ויכולותיו, תוך התמקדות ברכיבים קריטיים למשימה, דהיינו: פונקציות של פיקוד, שליטה וקישור; שיפור מודעות מצבית בתוך לבנון באמצעות יחידת משקיפים צבאית חזקה יותר ומערכת מודיעין עצמאית, שלא חברים בה לבנונים מקומיים; כוח תגובה מהירה (עד שני גדודים); כוח ביטחון קטן; ויחידות מקצועיות שימושיות (למשל, צוותי סילוק פצצות) כל עוד הן נחוצות.
- על ממשלת לבנון לדרוש רשמית מיוניפיל ליישם את החלטה 1701 ואת הסכם הפסקת האש הנוכחי, כך שהכוח ימנע באופן יזום ועצמאי מישויות לא-ממשלתיות להחזיק או להשתמש בנשק בדרום לבנון. מהלך כזה יתמוך במאמץ הרחב יותר של לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו בכלל המדינה, בהתאם להחלטה 1559.
- על לבנון לאכוף את חופש הגישה של יוניפיל לכל מקום רלוונטי, תוך הסרת כל המגבלות הקיימות המונעות מהכוח להיכנס לרבים מהאתרים של חיזבאללה או לנטר אותם (כמו "נכסים פרטיים", "כבישים צרים" או "איזורים בעלי חשיבות אסטרטגית", כפי שהוגדרו על-ידי צבא לבנון). משמעות הדבר היא מתן אישור לביקורות משותפות של יוניפיל וצבא לבנון באזורים רגישים, וכן לביצוע סיורי יוניפיל ללא ליווי, על-מנת להשמיד באופן עצמאי נשק אסור עם הימצאו.
- על לבנון למלא את חובתה כמדינה מארחת בכך שתבצע מעצרים מהירים והעמדה לדין של כל חשוד בתקיפת אנשי יוניפיל, ובכך תשים קץ לשנים של סחבת משפטית בתגובה להטרדות ואלימות מצד חיזבאללה.
|
|
|
|
|
 בדיקת המנדט, הגודל והמשימה מדי חצי שנה [צילום: מוחמד זעטארי, AP]
|
- המנדט, הגודל והמשימה של יוניפיל צריכים לעבור בחינה מחודשת מדי חצי שנה במקום מדי שנה, וכך יתאפשר לאחראים להתאים את הארגון טוב יותר למציאות המשתנה בלבנון.
- יש לשפר את האיכות והתדירות של הדיווחים של האו"ם, כך שישקפו נאמנה את המצב בשטח, תוך פירוט טביעת הרגל המבצעית האמיתית של יוניפיל והמקומות המדויקים שבהם נמנעה ממנו גישה. שימוש רב יותר במשקיפים צבאיים מקצועיים צריך לקבל עדיפות ולהדגיש דיווח חזותי, גאוגרפי ומבוסס-נתונים באופן שיטתי.
- על ארה"ב לשמור על התפקיד האפקטיבי והפרואקטיבי שלה בעיצוב סביבת הביטחון החדשה.
- ישראל, ולא יוניפיל, היא שצריכה להמשיך לשמש כגיבוי צבאי לאכיפת הפסקת האש, ובכך לסייע בעקיפין לממשלת לבנון להשליט ריבונות. ירושלים תוכל לסייע להנהגה החדשה לצבור לגיטימציה גם באמצעות שחרור של מספר אסירים לבנונים ובחינת האפשרות להעברה הדרגתית של המוצבים שנותרו מעבר לגבול, ובתנאי שביירות תספק ערבויות חזקות לכך שלעולם לא יאיימו שוב על ישראל.
לצד שינויים אלה, על ישראל להצטרף לוושינגטון בבחינת הצעדים הבאים ביחסיה עם לבנון, ובכלל זה שיח גבולות, הסדרי ביטחון חזקים יותר, הפסקת אש קבועה ואף אופק מזהיר של שלום רשמי ומתמשך. עם זאת, הדבר מחייב לנטוש את פרקטיקות העבר ולעצב כוח שמירת שלום של האו"ם שיהיה מותאם למטרה.
השינויים העמוקים בלבנון גרמו לכך שהעלויות הפוליטיות, המבצעיות והכספיות של החזקת כוח משימה גדול ובלתי יעיל כבר אינן בנות קיימא. החלופה של יוניפיל 3.0 מציעה דרך פרגמטית קדימה: רזה יותר, חכמה יותר, ומשולבת טוב יותר במנגנון הפסקת האש החדש. כדי להגיע לשם יידרשו רצון פוליטי, דיפלומטיה מתואמת ונכונות לחסום מהלך ברירת מחדל של הארכת המצב הקיים או, לחלופין, מהלך שיסיים את דרכו של יוניפיל.
|
|
תומכי חיזבאללה בביירות לאחר הפסקת האש [צילום: חסן עמאר, AP]
אהוד יערי / Ehud Yaari
תפוס כינוי יחודי
ואנו משיבים להם בתשובתנו המתבקשת, מתי הייתה ליהודים...
