להחזיר לשולחן את התהליך המדיני

באוקטובר 2018, פרסמו עמותת "עתיד כחול לבן", שנוסדה על-ידי אורני פטרושקה, גלעד שר ועמי אילון, ועמותת "מולד", בראשה עמד אורני פטרושקה, נייר עמדה שכותרתו "עזה - בין הסדרה להסלמה". בכותרת המשנה נכתב:

מדוע ההסדרה עם חמאס בעזה תיכשל אם תבוצע במתכונתה הנוכחית, מה צריכה ישראל לעשות כדי להשיג שקט ארוך טווח ברצועה ומה הקשר בין ההתנחלויות ביהודה ושומרון לרקטות ביישובי עוטף עזה? נייר עמדה חדש, פרי שיתוף פעולה בין מרכז מולד לארגון עתיד כחול לבן, מספק ניתוח של ניסיון ההסדרה הנוכחי מול עזה וקורא להשיב את פתרון שתי המדינות אל הדיון הציבורי - דווקא בהקשר המשבר ברצועה. להלן פרק ההמלצות של נייר העמדה:

יש להחזיר אל השולחן ואל הדיון הציבורי את התהליך המדיני, שסופו בהקמת מדינה פלשתינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, עם חיבור ביניהן, תחת הנהגה אחת. זאת מתוך מטרה לשמר את ישראל כמדינתו הדמוקרטית והבטוחה של העם היהודי ברוח מגילת העצמאות, בטוחה בגבולותיה ובטוחה בדרכה. הקמת מדינה פלשתינית היא יעד התואם את האינטרס הלאומי והביטחוני של מדינת ישראל.

אוזלת היד של הממשלה בטיפול במשבר בעזה היא הוכחה נוספת לכך שבכל שנות שלטונו, בנימין נתניהו וחברי ממשלותיו לא הצליחו להעמיד אף הצעה חלופית לפתרון שתי המדינות שתשמור על ביטחון אזרחי ישראל, מבלי להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד. מאחר שהן חמאס והן פתח צמאים להישגים בתחום המדיני, התנעת התהליך המדיני בד-בבד עם פתיחה בתוכנית לשיקום הרצועה תסייע לשתי התנועות הפלשתיניות להתקדם לעבר שיתוף פעולה מבלי שהדבר ייתפס ככניעה. מטרתה של ישראל בעניין זה היא להביא לשיתוף מוגבר ככל האפשר של הרשות הפלשתינית בניהול הרצועה.

על ישראל לחתור לטיפול בבעיותיה המידיות של הרצועה - שיפור המצב ההומניטרי והכלכלי בה, פתיחת המעברים תוך מעקב צמוד אחר תנועת אנשים וסחורות, מתן חופש תנועה רחב ככל האפשר לתושבי הרצועה, שילוב עובדים מעזה במקומות עבודה בתוך ישראל ויצירת שיתופי פעולה כלכליים, בתמורה להפסקת השיגורים וטרור ההצתות; במקביל, יש להקים פרויקטים תשתיתיים ברצועה כגון נמל ימי, מערכות התפלה ותחנות כוח, גם במימון מדינות המפרץ - כאשר ברקע הפעילות לשיקום הגדה נמצא אופק מדיני בהתאם לרעיון שתי המדינות. על ישראל לעשות כל זאת תוך שיתוף גורמים אזוריים ובינלאומיים שיפקחו על הנעשה מתוך הרצועה.

יש להתמיד בשיקום הרצועה מתוך דאגה לביטחון ישראל, מצד אחד, אך גם מתוך רצון טוב ומבלי לבטל את התוכנית כולה עם שיגורם של רקטה אחת או עפיפון תבערה אחד. שיפור המצב בעזה וקיום מחוות חיוביות בתמורה לנכונות להפסקת הטרור ולהגעה לפשרה תחזק את הגורמים המתונים ותיצור הרתעה - כלומר, אי-נכונות של הגורמים האלימים להביא לאובדן ההישגים. הצלחתה של תוכנית מעין זו, בין אם בשלב המיידי וודאי שבשלב מתקדם יותר, תוכיח כי פתרון שתי המדינות הוא לא רק הצודק ביותר אלא גם הבטוח ביותר, והוא זה שמייצג בצורה הטובה ביותר את האינטרס הישראלי. [סימוכין]