זהירות, טיעון מכשיל

ואז נשלף הטיעון המנצח: "אני תומך בזכותה של ישראל להגנה עצמית". זה מספק לדובר לגיטימציה להאשימנו במעשים הנוראים ביותר, כמו רצח עם, הרג מכוון של ילדים ותינוקות וטיהור אתני (שזה מה שחמאס עשה לנו בשבעה באוקטובר). נכון ששונאינו מסתמכים גם על אמירות מופקרות מפי גורמים בתוכנו, אבל לפני שפונים לשקרים האלה, ראוי להתייחס אחת ולתמיד לטיעון הראשוני.

התרגלנו לכך, שנציגי מדינות זרות מקדימים לדברי הביקורת עלינו הצהרה בדבר תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, כמו חזרו על עיקר אמונה חלול, מצוות אנשים מלומדה. כך עושים גם מנחים באולפני טלוויזיה. אחותה של ההצהרה הזאת היא "תמיכה בזכותה של ישראל להתקיים".

מעולם לא ראיתי שהמרואיין שהוזמן לדבר בעדנו, התעכב על ההצהרה המקדימה, והרי היא שמספקת לגיטימציה להדביק לנו את עלילות הדם. האם לא הגיע הזמן לעצור כבר כאן; עלינו להתרשם מהצהרה התומכת בזכותנו לנשום? לא מפיהם אנו חיים. איננו זקוקים לרשות להגן על עצמנו. אלו שאריות מדיניות החוץ הישנה (הגלותית?), לפיה אומות העולם עושות לנו טובה גדולה בכך שהן מכירות בזכותנו להתקיים ואף קושרות יחסים איתנו.

הצהרה בדבר זכותה של ישראל להגנה עצמית היא אמירה חלולה, חסרת משמעות מעשית, שכן שהיא מתירה הגנה פסיבית בלבד, רק לצורך הרחקת האיום. אינטלקטואלים מסוימים אף הגדילו ושללו את ערך הניצחון. לשיטתם, איננו צריכים לנצח אלא רק להגן על עצמנו. כל פעולה מעבר, עלולה להיחשב "פשע מלחמה" או מעשה קרוב לזה.

סליחה?! אנחנו שואלים אתכם האם להתקיים, או האם להגן על עצמנו? יפה מצדכם; בתמורה נתמוך בזכותכם לחיות ואף לשתות מים. זה לא משחק מילים סתמי, משום שעיקר הנזק בקרב על התודעה העולמית ("ההסברה") מגיע מכאלה המתיימרים להיות ידידינו. הם רוכשים את ידידותם (עניין המספק להם "תעודת יושר") באמצעות הצהרות סתמיות על זכותנו להתקיים ולהגן על עצמנו, כדי לשלול מייד לאחר מכן, את זכות קיומנו, באמצעות עלילות דם על חיילי צה"ל, ההנהגה הישראלית והמדינה היהודית עצמה.

ובכן, איננו זקוקים להצהרות הללו, כשם שאיננו מצפים מכם להודות לנו על תמיכתנו בזכותכם להתקיים ולהגן על עצמכם. רצונכם לומר דבר משמעותי - נשמח לשמוע על תמיכתכם בזכותה של ישראל להשמיד את אויביה, לרדוף אותם ולחסלם, כפי שקבע דוד מלך ישראל כבר לפני כשלושת אלפי שנה: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם, יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי... וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ". זה הבסיס התנכ"י לציוויליזציה המערבית. ציוויליזציה המתמקדת רק בהגנה ולא בהשמדת האויב, מסתכנת בחזרתו במהירות לכושר, שכן המוטיבציה לפגוע בנו תוסיף להתקיים.

אם נפגעים אזרחים, זה לא בגלל רצונה של ישראל (הקוראת מראש להתפנות ומארגנת מקומות מקלט וסיוע הומניטרי לאוכלוסיית האויב), אלא מכיוון שהאויב משתמש באזרחיו כמגינים אנושיים כדי להסתתר מאחוריהם, בהנחה (שהייתה תקפה עד שבעה באוקטובר) שיוכל לרצוח בנו ולא להיענש על כך, שכן צה"ל יימנע מפגיעה באזרחים או במוסדות אזרחיים.

הנה כך, באמירה נדירה, אמרה שרת החוץ הגרמנית דאז אנאלנה ברבוק (כיום היא נשיאת העצרת הכללית של האו"ם) באוקטובר 2024, בדיון בבונדסטג ביחס למלחמה בעזה (ראו בסרטון המצורף): "הגנה עצמית פירושה כמובן לא רק לתקוף מחבלים אלא גם להשמיד אותם. לכן הבהרתי היטב שכאשר מחבלי חמאס מסתתרים מאחורי אנשים ובתי ספר, אז אנחנו מגיעים לסוגיה מורכבת מאוד, אבל לא נרתעים מכך. לכן הבהרתי באו"ם שגם אתרים אזרחיים עלולים לאבד את מעמדם המוגן בגלל ניצולם לרעה בידי המחבלים. זו עמדתה של גרמניה, וזו משמעות ביטחון ישראל עבורנו".