פתרונות קשים ומורכבים

אני לא מזלזל בשאלה /קביעה הזו, כי היא מגיעה מרבים וטובים ברחבי המדינה: אלה שזועקים למען דמוקרטיה ליברלית ודורשים שהממשלה תסיר את ידיה משלטון החוק - אבל באותה נשימה מסרבים להכיר בכך שבעיות היסוד האסטרטגיות שלנו לא ילכו גם אם תהיה מחר חוקה ושר המשפטים יהיה יניב רוזנאי. לא מזלזל, אבל כן רוצה להדגיש שהיא שגויה בעיני. כי ככל שאני מיטיב להבין, יש לנו שלוש מטרות: (1) להביא לעסקת חטופים שתשיב את כולם, תייצר הפסקת אש בעזה ותאפשר את התחלתו של שיקום משני עברי הגבול; (2) להפיל את הממשלה, לפזר את הכנסת, ללכת לבחירות חדשות ולמנות ועדת חקירה; (3) להקים ממשלה חדשה, טובה יותר, שפויה יותר.

את עסקת החטופים נהיה חייבים להביא עוד בכנסת הזו, ולשם כך דרושים כל חברי הכנסת של האופוזיציה (או מה שנשאר ממנה) ותמיכה של הקואליציה ואולי גם חברי הכנסת החרדים, שלא יוכלו להתנותה בחוק גיוס (להבדיל מחוקי ההפיכה שהולכים עם ההשתמטות יד ביד). לאחר מכן נידרש להפלת הממשלה והליכה לבחירות - מה שיצריך פיזור של הכנסת בהקדם. אח"כ - נידרש לקמפיין יעיל במסגרתו כל מפלגה מזנבת בזו שמימינה כדי לגרור את האלקטורט מרכז-שמאלה (נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ובני גנץ - את הליכוד; יאיר לפיד וגדי איזנקוט - את בנט וליברמן וגנץ והליכוד; יאיר גולן - את לפיד ואיזנקוט והליכוד; הערביות - את גולן, שיאפשר בהכרח לחד"ש-תע"ל וגם לרע"ם לעבור את אחוז החסימה (ובעולם מושלם, גם לבל"ד - לא כי היא שותפה, אלא כי היא בוודאות לא תשב עם הימין), ואז הרכבת ממשלה שמבוססת על שני גושים (ימין ומרכז-ימין, שמאל ומרכז-שמאל) וכנראה תמיכת סיעה ערבית אחת לפחות.

כל זה מצריך מאיתנו להמשיך לחדד את ההבדלים ביננו מחד-גיסא, אבל מאידך לא לפסול, לשלול ולהדיר את מי שמבקר את הממשלה ביתר שאת. בתוך כך אגב, חשוב להדגיש: ביקורת שתלך שמאלה חזק, כולל בסגנון עודה, היא לגיטימית ורלוונטית. מאידך-גיסא, איגוף של ממשלת הימין מימין ושיח על חבירה למי מגופיה היא מהלך שגוי אסטרטגית, כי הוא מקבע את מגרש המשחקים ככזה שנוח לימין ושמדיר את הגישה של השמאל - ושגוי טקטית, כי הוא מחליש את היכולת שלנו להציע חלופה שלטונית ולבקר בחריפות הראויה את מי שהביאו עלינו את ה-7.10 ומאז מסרבים להתנצל, מגזלטים את כל מה שבא ליד, מאשימים את צה"ל וכו׳.

ומעבר לכל האמור - חשוב להדגיש ולזכור: החלופה שנקים לא יכולה להיות רק ממשלת ליכוד נוסח בגין. כלומר, לא די בכך שנחליף את הליכוד 2025 בליכוד 1981 ונספר לעצמנו שכעת הבאנו פתרון ממלכתי ומספק. עלינו להתקדם. ישראל של 2025 צריכה פתרונות קשים ומורכבים לבעיות קשות ומורכבות. ממלכתיות היא לא ערך בפני עצמו. כנ"ל אחדות, פיוס והסכמות. זה נחמד וחשוב, אבל לא מספיק. ובמובן זה, עודה הוא בהחלט חלק אינטגרלי מהמאבק להפלת הממשלה. האם יהיה חבר בקואליציה הבאה? לא יודע. הוא עצמו לא ירוץ בלאו הכי. אבל הוא גם מי שהיה הראשון להוביל את הערבים להמלצה על גנץ לא כ"כ מזמן. וחד"ש מפלגתו הייתה הסלע שעליו יכול היה יצחק רבין להשעין את ממשלתו המהפכנית ממש עוד ב-1992. כך שגם אם הוא לא כוס התה של רבים וטובים, פסילתו משחקת לידי היריב.

ולבסוף, תזכורת, שוב: הדמוקרטיה הליברלית לא תוכל להתקיים רק פנימה. הרציונל של דחיקת הסכסוך מסדר היום בפרוץ ההפיכה ברור אבל מאז המציאות טפחה על פנינו, והרבה מאוד השתנה כאן. מחנה ׳רק לא ביבי׳ חייב לאמץ מדיניות פוזיטיבית של שינוי סדר העדיפות, העדפת פתרונות על סטטוס-קוו, הכרעות קשות וכן, גם התמודדות עם השדים שרודפים את המדינה כמעט מיום הקמתה: דת ומדינה, חברה אזרחית וכמובן - הסכסוך בה"א הידיעה.