אין לאיש מונופול על התבונה, אין לאיש מונופול על הצדק

מהי דמוקרטיה? זו שאלה מורכבת. 70 פנים לה לדמוקרטיה, אך אם הייתי נשאל מהם הסממנים של דמוקרטיה הייתי משיב הרבה יותר בקלות:

1) בדמוקרטיה יכולים לומר כמעט הכל, רצוי מאוד גם להקשיב, אך אין חובה כזו.

2) בדמוקרטיה פועלים על-פי צרכי הרוב, מבלי לשלול מהמיעוט את זכויותיו.

3) בדמוקרטיה קיימת סובלנות לשמיעת מגוון דעות.

4) בדמוקרטיה שלטון נבחר מעת לעת על-פי רצון העם.

5) דמוקרטיה נותנת חופש לעיתונות, אך חופש בא בד-בבד עם משמעת עצמית המעוגנת בכללי אתיקה.

6) דמוקרטיה מאפשרת לאזרח לעשות כל מה שלא אסור, ואוסרת על השלטון לעשות כל מה שלא מותר.

7) בדמוקרטיה יש הפרדה בין רשויות (מחוקקת, מבצעת, שופטת).

כאשר אנו מבינים שאלה בערך הכללים ואנו מקשיבים לציבור כפי שהוא נשמע דרך אמצעי התקשורת אין לנו אלא להסיק שאמצעי התקשורת מטעים אותנו, ואז אנו לא בדמוקרטיה, או דווקא הציבור הקולני המושמע באמצעי התקשורת איננו דמוקרטי, ומשכך אף מהטעם הזה איננו חיים בדמוקרטיה.

יש מובילים בציבור שאם אומר להם שאין בכוונתי לשבות אני פסול, ויש מובילים אחרים שאם אומר להם שאם אשבות, אני פסול. ומדוע זה קורה? כי המובילים האלה אינם מובילים, הם מובלים. יש להם עמדה, תפדלו', אך אין להם הכישורים להתמודד עם עמדה אחרת כנדרש בדמוקרטיה, אז הם פוסלים על הסף כל מה שלא עולה בקנה אחד 100% עם עמדתם, על-מנת שלא להתמודד עמדות חולקות.

תכלס לכולנו אותן עמדות, לכולנו אותן מטרות, כולנו רוצים את החטופים בבית, כולנו רוצים לחסל את הטרור. השאלה היא רק איך עושים זאת מהר ככל האפשר, ובמחיר הכי נמוך. הכי קל לומר "ראש הממשלה מונחה שיקולים פוליטיים אנחנו יודעים טוב ממנו", אך אמירות כאלה לא מוסיפות כבוד לאומרן. לחץ על הממשלה טוב עד גבול מסוים, אותו גבול שישכנע את החמאס שאנו מתפרקים מבפנים מה שיביא וודאי כבר הביא להקשחת עמדותיו, וסבל נוסף לחטופים.

את המשפחות אני מבין, אך אינני חייב להסכים עימן. שיקולי הממשלה רחבים, והמשפחות תופסות בשיקולי הממשלה מרחב משמעותי אך לא את כל המרחב וטוב שכך.

יש אחוז קטן של אנשים הזויים משני צדי המתרס הפוליטי. יש מחד כאלה שחברו לנוראים שבאויבינו ויש מאידך מחרחרי ריב ומדון, אך הם מתי מעט, בודדים. השדרה המרכזית שלנו 99% של מצביעי המפלגות הציוניות, יהודים, דרוזים, ערבים, מאוחדים סביב החזרת החטופים וחיסול מוחלט של הטרור. ביקורת תפדל, חירור חורים בדופן הספינה, באמצעות ערעור הלכידות הלאומית והחברתית, לא ולא.

האם נצא להפגין? האם לאו? הם נשבות? האם לאו? התשובה היא אישית, אינדיבידואלית, וכל המתאר את עמדתו כצודקת ונאורה ואת עמדת הצד השני כפסולה ובורה - אינו ראוי לחיות בדמוקרטיה, ולכן, מוסרית, אינו חלק מהדמוקרטיה.