נאום ה"פייג"

"אם אינך מתכוון לחדש כלום, כדאי לך ללבוש חליפה מודרנית בהירה בתוך תפאורה מודרנית של טכנולוגיה מתקדמת עם אבסרקטים על הקיר", אומר יועצו של ג'ים האקר לפני נאומו הראשון כראש הממשלה. כאשר האקר שוקל להשתמש בנוסח שרוצים פקידיו, מגיב היועץ: "אם זה מה שאתה רוצה לומר, אני מציע חליפה מודרנית מאוד, ורקע של טכנולוגיה מודרנית וטפט צהוב עתיר אנרגיה ואבסרקטים. כל הדרוש לכסות על העדר כל חידוש בנאום עצמו".

בנימין נתניהו לבש חליפה כהה ועניבה אדומה, הרקע היה קיר אולם העצרת הכללית - אבל הוא השתמש בשורה של גימיקים כדי להסתיר את העובדה שבנאומו בעצרת האו"ם (26.9.25) לא היה כל חידוש. הוא התאים לדבריו של המלבי"ם על דרשה של רבאיי רפורמי, שהסבירה לו מהי דרך הביניים בין "עת לחשות ועת לדבר" שבמגילת קהלת: איך לדבר ולדבר ולא לומר כלום. 40 דקות - פי שלושה מהמקובל ורק 16 דקות פחות מהלהג של דונלד טראמפ - ושום בשורה.

שורה של נאומים בהיסטוריה הפוליטית הישראלית זכו לכינויים בשל תוכנם: נאום הגמגום של לוי אשכול ערב מלחמת ששת הימים, נאום הצ'חצ'חים של מנחם בגין ערב בחירות 1981, נאום הלוויתנים של חיים רמון. לזה של נתניהו שלשום ראוי לקרוא "נאום הפייג" - ובעברית: אצבע משולשת. כי זה בדיוק מה שהוא הניף לכל העולם, לרוב המכריע של הישראלים ולמשפחות החטופים. הוא ביקש לרצות שלושה אנשים מאוד ספציפיים: דונלד טראמפ (בדברי חנופה), איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ. כל השאר פשוט לא מעניין אותו.

כדי לנסות ולהסתיר עובדה זו, נתניהו התגאה בכך שבנאומו היו כמה מרכיבים חסרי תקדים. הוא פנה לחטופים בעזה באמצעות הרמקולים שהוצבו ברצועה (ונשים בצד את הבעייתיות של הצבתם ואת ההסברים הסותרים שניתנו לכך). הוא ביקש לסרוק את ה-QR Code שענד על דש מעילו כדי לראות סרטון על זוועות 7 באוקטובר. הוא הציג חידון לנוכחים הבודדים באולם, וכמובן שרק הישראלים ענו. אם לכך התכוונה לשכתו כאשר דיברה על "נאום היסטורי", אזי היא צדקה. כנראה שהוא היה היסטורי גם במספר המושבים הריקים באולם.

מה לא היה בו? שום מענה למה שמטריד באמת את הישראלים ולמה שמדאיג באמת את העולם. שום תשובה לעשרות משפחות החטופים ולמאות אלפי משפחות החיילים. שום תגובה להפיכתה ההולכת ומתעצמת של ישראל למדינה מצורעת, מה שמהווה איום קיומי ברור. ההתעלמות הזאת כשלעצמה, היא אצבע משולשת ענקית.