עין תחת עין, צמיג תחת צמיג

טוענים שזו "התנגדות לא אלימה"? הצחקתם אותנו. מה בדיוק לא אלים כאן - כשאמבולנס עם פצוע תקוע בפקק? כשעובד מאחר למשמרת ונזרק מהעבודה? כשילדים מחכים שיאספו אותם מהגן? זה לא מחאה שקטה - זו כפייה. ולכן מגיעה התשובה: "חוסמים את החוסמים", שהקים מרדכי דוד מ"אחים לצדק".

אם זה "לא אלים" לחסום צומת מרכזי שעה וחצי, אז ברור שגם "לא אלים" לחסום את החוסם ולגרום לו לטעום את מה שהוא חילק לאחרים. אם כולנו נידונים לעמוד בפקקים בשם המחאה, לפחות שגם המוחים יעמדו בהם. זה שוויון בנטל במלוא מובן המילה.

עין תחת עין - או לפחות פקק תחת פקק

היועצת המשפטית פסקה שאין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי. קיבלו את זה בשמחה בקפלן. אבל כעת הם מתחילים להבין שאימוץ שיטת דריסת החוק של מיארה הוא חרב פיפיות. כי אם הפרעה היא כלי לגיטימי, אז אין לכם בלעדיות עליו. טרור התנועה ייענה מעתה בסימטריה אזרחית.

סעיף 332 לחוק העונשין מגדיר חסימת כביש כ"סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה" עם עונש של עד 20 שנות מאסר. בפועל? קנסות פה ושם, אם בכלל. אז עד שהמשטרה תזכר שהיא קיימת, הציבור ממלא את החלל. מה שלא עושה החוק - עושה ההומור השחור באמצע איילון.

משה פייגלין בשנות התשעים, האחים לווינשטיין ב־2008, "ניסוי כלים" ב־2005, חסימות יוצאי אתיופיה ב־2019 - תמיד היו חסימות, תמיד היו מי שצעקו שזה כלי דמוקרטי. ועכשיו, מה הפלא שצמחו "חוסמים את החוסמים"? זה הרי היה צפוי. בומרנג תמיד חוזר.

מפגיני השמאל טוענים "לא נגעתי בך". אבל כן נגעת - בזמן שלי, בכיס שלי, בחיים שלי, בזכות הדמוקרטית הבסיסית שלי לחופש תנועה. חסימת כביש היא פגיעה פיזית במסווה של פאסיביות. אם מחאה אמורה לשכנע - למה היא בנויה על ענישה קולקטיבית של כל מי שנקרה בדרכך?

ח"כ נעמה לזימי (העבודה), חוסמת כבישים סדרתית, מבקשת לחלק באופן מלאכותי בין החוסמים. אלה מהשמאל, כך לטענתה, מפגינים נגד השלטון ופוליטיקאים, בעוד אלה מהימין חוסמים אזרחים שרק מבקשים למחות. אז זהו שלא - אם מחאת השמאל הייתה מתמקדת בבתים של נבחרי ציבור (ושכניהם המסכנים) לא היה העם מתקומם נגדם. ואם נשתמש בהיגיון של לזימי - חוסמי החוסמים אינם מוחים נגד מפגיני השמאל, אלא נגד היועמ"שית והמפכ"ל שמאפשרים את האנרכיה בכבישים.

ברוכים הבאים לעידן החדש שבו הכביש הפך למראה. מי שחסם - ייחסם. רוצה לשתק? תתכונן להיות משותק. מי שצעק "אל תיגע בי" יגלה שמישהו אחר עומד מולו וצועק אותו הדבר. וזה אפילו לא נקמה - זו מתמטיקה בסיסית. עין תחת עין, חסימה תחת חסימה. בסוף כולם יבינו: כביש נועד לנסיעה, לא לפוליטיקה.

חסימה אינה פעולה תמימה. היא פוגעת באנשים שלא ביקשו להיות חלק מהמאבק. לכן, מחאת "חוסמים את החוסמים" היא לא תג מחיר אלא צדק פואטי. אולי כשהבומרנג יפגע להם בגלגל - הם יחשבו פעמיים לפני חסימה הבאה.