הרצוג הטראגי או המציל

הרצוג יכול לענות כעת לנתניהו ועדתו במילותיו של יפתח, כאשר זקני גלעד נאלצו לשחר לפתחו בשל מצוקתם הביטחונית: "הלא אתם שנאתם אותי... ומדוע באתם אלי עתה, כאשר צר לכם?" אבל הוא גם מחויב לדון לגופה בבקשתו של נתניהו, וכאן ההזדמנות הגדולה שלו לשנות את המילה שתוצמד לשמו: לא עוד הטראגי, אלא המציל.

חלק ניכר מבעיותיה של ישראל נובעות מדבקותו חסרת הפשרות של נתניהו בשלטון. הוא צריך את הימין, אז הוא לא מוכן לשמוע על הרשות הפלשתינית ומחזק את חמאס. הוא צריך את החרדים, אז הוא תומך בהשתמטותם. הוא צריך את שותפיו, אז הוא שופך מיליארדים למשרדים פיקטיביים. הוא לא רוצה שמישהו מבפנים יהווה איום פוטנציאלי, אז הוא מקיף את עצמו בחדלי אישים צווחנים ומפקיד בידיהם את ניהול המדינה. הוא רוצה להימלט מאימת הדין, אז הוא מוכן לרסק את מערכת המשפט. הוא רוצה לשלוט במסר, אז הוא זומם לפגוע בתקשורת החופשית.

היחס שמקבל נתניהו מתומכיו ומיריביו כאחד הפך לפסיכוזה המונית, שאינה מאפשרת לנהל שום שיח רציני על דעות ועובדות. הוא הפך לשבתי צבי מודרני: משיח השקר בן המאה ה-17 שחלק מחסידיו המשיכו להאמין בו גם לאחר שהתאסלם, בטענה שמדובר בחלק מתהליך הגאולה. לתומכיו הוא יהיה המשיח גם אם יתברר שהוא סוכן אירני, ליריביו הוא יהיה השטן גם אם יביא שלום עולמי. פרקליטיו צודקים כאשר הם מדברים בבקשת החנינה על הצורך להתחיל באיחוי הקרעים; אבל זה לא ייתכן כל עוד נתניהו בשטח.

מי שמקווה שמשפטו של נתניהו יוריד אותו מעל הבמה, יצטרך לחכות עוד שלוש-ארבע שנים לפסק הדין במחוזי; בכלל לא בטוח שלמדינה יש אורך נשימה כזה. מי שחושב שזה יקרה בבחירות בעוד שנה, שיביא בחשבון שקיימת סכנה ממשית לטוהרן ושבעקבותיהן עלול להיווצר שוב מבוי סתום. טובת המדינה היא שנתניהו ילך כמה שיותר מהר.

האדם היחיד היכול להוביל כעת מהלך שכזה הוא הרצוג. בהנחה שיצלח את הבעיות המשפטיות המקדמיות, הוא יכול וצריך להתנות את החנינה בפרישתו של נתניהו מהחיים הציבוריים. לא צריך הרשעה, לא צריך הודאה, לא צריך קלון, לא צריך השפלה. אחרי 18 שנים בראשות הממשלה ובגיל 76, זהו הזמן לומר: עד כאן.

אפשר לקוות שבלי נתניהו תקום כאן ממשלה שפויה ומתונה, אשר לא תהיה זקוקה לקיצוניים משני הצדדים. זו תהיה הצלה אמיתית של המדינה, פשוטו כמשמעו. הצלה על סף מלחמת אחים, הצלה על סף אובדן הלגיטימציה הבינלאומית. כאן הבחירה של יצחק הרצוג: האם להמשיך ולהיות נשיא טראגי, והפעם באשמתו שלו – הוא להיות במו ידיו הנשיא המציל.