לא לפלשתינלנד

אין לך מדינה בעולם שתוותר על נתח משטחה לטובה הקמת מדינה חדשה על אותו שטח. סין לא תוותר על טאייוואן, ספרד לא תוותר על קטלוניה, טורקיה לא תוותר על כורדיסטן, צרפת לא תוותר על קורסיקה, מרוקו לא על סהרנה המערבית, רוסיה לא על קרים ועל עוד נתחים מאוקראינה, וכן הלאה. לכן, גם סומליה לא תוותר על סומלילנד, החולשת ממערב יחד עם תימן ממזרח על המבואה לים סוף.

סומליה היא מדינת ענק כושלת, אחת העניות ביותר בעולם, עם מיקום גיאו-אסטרטגי רב משמעות וחשיבות. סומלילנד כבר מזה עשרות שנים מתנהלת כחבל עצמאי, אך להכרה בינלאומית לא זכתה. מדינת האם, כמו כל מדינה אחרת, לא "תתנדב" לוותר על נתחים מהטריטוריה שלה, כביכול. אין הבדל גדול בין שני חלקי סומליה השוממים, האיסלאם הסוני הוא דתם של אוכלוסיותהן, ועדיין שישה מיליונים סומלילנדים חשים צורך בעצמאות, כמדינה לגיטימית לכל דבר ועניין, חותרת לקידמה ולפתיחות.

מדוע הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בה? אותה שאלה אפשר לשאול לגבי טייוואן או כורדיסטן, למשל. הכל עניין של אינטרסים קרים וכניעה למדינות האם, כמו המעצמה הסינית. במקרה של סומלילנד - זהו העולם הערבי-איסלאמי, בעל השאיפות האימפריאליסטיות, שרוצה לשמור על שלימות האחות סומליה, הענייה המרודה.

בא בנימין נתניהו והטיל "פצצה" עולמית: ישראל, כמדינה ראשונה, מכירה בעצמאות סומלילנד! הכרה שהיכתה גלים ברחבי תבל ועוררה פרצי שמחה והערצה לישראל במדינה ה"בלתי מוכרת", שטראמפ אפילו לא ידע על קיומה. בכך ישראל הוכיחה, שוב, את היותה מעצמה צבאית ודיפלומטית מספר אחת במזרח-התיכון, מול אויביה ובמיוחד שלטון הטרור הח'ותי שמעבר למפרץ עדן. ישנם גם אינטרסים ביטחוניים עלומים להכרה הזאת, שהביאה לכך שבמדינה מוסלמית זו מתנופפים כיום יותר דגלי כחול-לבן מאשר בישראל עצמה.

סומלילנד היא דוגמה מובהקת לצביעות העולמית ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי, ובמיוחד כלפי הרשות הפלשתינית. הראיס אבו-מאזן מיהר להודיע, כי הוא "תומך באופן מלא באחדות, בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של סומליה, ודוחה כל הכרה הדדית בין ישראל ל'אזור סומלילנד'". מה שהוא דורש לעצמו, הוא שולל מהסומלילנדים. זו הרשות העויינת שמבקשת לכונן מדינה עצמאית משלה, בעלת שאיפות לשלול את קיומה של ישראל וביטחון אזרחיה. סומלילנד אינה מאיימת על סומליה.

ישות זעירה ומסוכנת

מתוך שנאה לישראל והפצת מגיפת האנטישמיות, זירת האו"ם הפכה לכר פעולה למען הקמת אותה מדינה פלשתינית, חסרת כל מסורת לאומית ובסיס קיומי, ואשר כל מטרתה לשמש קרש קפיצה ל"7 באוקטובר" שני, שימיט חורבן על ישראל. מנגד, זירת האו"ם הפכה לכר התנגדות להכרה בסומלילנד, כפי שהכריזה ישראל האמיצה. זה האו"ם אשר אינו מכיר בטאייוואן מפחד מפני הענק הסיני.

ככל שמוצדקת עצמאותן של סומלילנד, טאייוואן, קטלוניה, כורדיסטן ועוד, כחבלי ארץ של לאומים מוגדרים, מובהקים, שקיומם הנפרד אינו מסכן את מדינת האם, כך אין הצדקה למדינה פלשתינית, שתזעזע את שלום האזור כולו.

גם פשע 7 באוקטובר אינו משנה את דעת רוב מדינות תבל בעד הכרה אותה ישות פלשתינית זעירה ומסוכנת. ישות שאמורה לבתר את ישראל על-ידי מסדרון בין עזה ליו"ש, ותהווה קרש קפיצה למימוש התיאבון הערבי למדינה אחת "מן הים עד הנהר". רבות המדינות שלא יצטערו אם ישראל תיעלם מהפה - אף זוהי סיבה לתמיכה זדונית בהקמת מדינה ערבית נוספת בלב ארץ-ישראל.

ההיגיון הצרוף אומר, שאין מקום לחלוקת השטח המצומצם בין הירדן לים. ועוד הוא אומר, שמדינה פלשתינית קיימת כבר הלכה למעשה בגדה המזרחית ושמה ירדן. פתרון שונה הוא הקצאת שטח מדברי, אם בצפון סיני או בצפון סעודיה, לכונן שם יישות עצמאית לערבים המכונים פלשתינים, הצעה הגיונית שנדחית על הסף על-ידי מצרים וסעודיה. וכי הן יסכימו לוותר ולו על סמ"ר משטחן? וכי איננו זוכרים איך מצרים הייתה מוכנה לפוצץ את הסכם השלום עם ישראל אם זו האחרונה לא תוותר על הקמ"ר של טאבה?

בצדק הכירה ממשלת ישראל בעצמאות סומלילנד, בצדק היא מתנגדת באופן נמרץ להקמת מדינת חמאס בסמוך לנתניה, עפולה, מתב"ג, פתח תקוה... סומלילנד אינה מסכנת כלל וכלל את שכנותיה. דבר לא יקרה לסומליה אם תפסיק את מלחמתה, הדיפלומטית בינתיים, בסומלילנד. אבל פלשתינלנד? חמאסלנד? כאן ביו"ש, בלב ארצנו? ועוד אחרי 7 באוקטובר? חבל שישנם בתוכנו גורמים פוליטיים הוזים, שאת הלקח לא למדו ועדיין סבורים שרק נסיגה והכרה ב"מדינת 7 באוקטובר" ישימו קץ לסכסוך בן 120 השנה.