פרס ישראל ליעקב אגם

הכנסת הדינמיות לאומנות הסטטית ושילוב הצופה הנע, המשנה את נקודת המבט שלו ביחס ליצירה, ממחישה את העובדה היסודית שהכל נוצר ומשתנה ואין למעשה שום דבר קבוע. בשנת 2018 נפתח בראשון לציון, העיר בה נולד וגדל, מוזאון גדול על שמו. אגם היה מעורב בתהליכי התכנון, שבוצע על-ידי האדריכל דויד נופר. המוזאון בהנהלתה של רותי מקבי, מכיל עבודות שלו, שנוצרו בתקופות שונות של חייו.

המבנה של המוזאון המורכב מחלק מרכזי גבוה במיוחד מותאם חלקית למבנה הספירלה של הגוגנהיים ומאפשר להציג בו את היצירה הגבוהה "סולם יעקב", שהייתה מוצגת בזמנו בגוגנהיים. עלייה אל האולם העליון רחב הידיים מאפשרת להתבונן על המוצגים תוך כדי עלייה, מזוויות ראייה שונות. השימוש במראות בבסיס חלק מהמוצגים, מכפיל את גובהם ומאפשר להתבונן על מוצגים מזוויות ראיה שונות, גם מלמעלה כלפי מטה. בחלק התחתון שולבו "עמודי כלילה", שהוקדשו לכלילה אשתו, זכרונה לברכה.

בינואר 2025 התמנה יניב שפירא לאוצר החדש של מוזאון אגם והכניס שינויים בתצוגת הקבע המרשימה שהייתה קיימת שם. לדברי יניב "הוזמנתי על-ידי רות מקבי, מנהלת מוזאון אגם, לרענן את תצוגת הקבע ולתת לה פרשנות משלי". עבודותיו של יעקב אגם מוצגות בין היתר, בגלריות של קבוצת ברונו בתל אביב-ברחוב שבזי 23 בנווה צדק, ובסינגפור ברחוב טנגלין 3-1.

רון אגם בנו של האומן, סיפר שלפני בחירתו של הנשיא מקרון לכהונתו השנייה, הוא קיבל טלפון מהאליזה ונשאל אם הוא מסכים לתת רשות להשתמש בדימוי המראה שני לבבות אחד בתוך השני, על-רקע השמיים, שיצר אביו. הדימוי היה אמור להיות הסמל המרכזי של המרוץ לבחירות לנשיאות של עמנואל מקרון. לדבריו של רון אגם: " זה הרגיש לי כבוד גדול שהדימוי מספיק חשוב לשמש כסמל של תנועה דמוקרטית חשובה. בסופו של דבר לא השתמשו בו אבל זה הזכיר לי את כוחה של האומנות ויכולתה לקרב בין אנשים, מעבר לפוליטיקה וגבולות".

דימויים של יצירותיו, נבחרו גם על-ידי חברות מסחריות רבות בתחום הביגוד, ההנעלה, הבישום ועוד. הן מופיעות במוצרים של החברות: לואי ויטון, כריסטיאן דיור, ג'יברני, מייק ג'קובס ורבות וטובות אחרות. יעקב אגם (גיבשטיין), נולד בשנת 1928 לרב יהושע גיבשטיין, וגדל בראשון לציון, שם חילק את זמנו בין לימודי תורה ושיטוטים בטבע. ההתבוננות בטבע המשתנה והכוחות הפועלים בו, השפיעו על רעיונותיו, הפילוסופיה שלו ויצירותיו האומנותית.

בגיל 18 נסע ללמוד "בבצלאל החדש" ירושלים ובשנת 1949 נסע לציריך ולמד שם אומנות ומוזיקה. את פריצת הדרך שלו עשה בפריז, אליה הגיע ב-1951. שם הוצגה בגלריה קרייבן בשנת 1953 תערוכת יחיד של עבודותיו הקינטיות, הכוללות תנועה, קצב, וצבעוניות גאומטרית. אחת מתרומותיו בתחום החינוך הייתה פיתוח "שיטת אגם" לחינוך חזותי, שנועדה לגילאים צעירים. בשנת 1996 זכה לפרס אונסקו על תרומתו לחינוך.