המובן מאליו

מתאם השבויים והנעדרים הוא חרוז התקומה בשרשרת המאבק הלאומי מאז טבח שבת שמחת תורה. תת-אלוף גל הירש, כמו רון דרמר, הוא חרוז בוהק של אור וגבורה במחרוזת התקומה מאפר חורבן טבח שבת שמחת תורה. רון וגל הם חלק ממחרוזת בוהקת של אריות האומה אשר לבשו את אדרת הגבורה ויצאו להציל את עם ישראל, חלקם שבו לבתי העלמין הצבאיים, חלקם לשיקום בבתי החולים, חלקם ממשיכים לשאת בעוז ובאמונה ברוח הגבורה, הרוח היהודית-ישראלית שניעורה והפיחה בעצמות הכואבות, תקווה ורוח.

גל הירש הוא ממאהביה הגדולים של מדינת ישראל, לוחם, פטריוט, גיבור ישראל, מלח הארץ, העילית של העילית. מי שהיה חלק מהובלת שחרור החטופים, החיים והחללים, מי שהיה כל הזמן, יומם וליל, למען משפחות החטופים, מי שמאז טבח שבת שמחת תורה עצר את חייו. מי שקיבל עליו את שליחות חייו. לאחר סיום התמודדותו עם מחלת הסרטן הנוראה, נענה לאתגר אשר לא היה כמותו מיום היווסדה של מדינת היהודים, והתמסר למענם באופן מוחלט.

גל הירש היה מיכל ההכלה הגדול בעולם, הספוג הרחב ביקום, אמבטיה של אהבת המשפחות. התעקש לעבוד במסירות נפש מאחרי הקלעים, סירב לעסוק בקידומו האישי, סירב להתראיין מאז פרוץ המלחמה, סירב בקנאות להדליף, היה עסוק בעבודה הסיזיפית בארץ ובחו"ל, והכיל גם את הפועלים להאדרת עצמם, דמותם ותפקידם על-ידי כתבי חצר ותועמלנים מלחכי פינכה.

גל הירש, ניאות לאחר תום שבעת ימי האבל על החלל החטוף האחרון, רן גויאילי הי"ד, להתראיין לראשונה. משהמשימה הושלמה, התפנה לדבר במשורה על המשפחות, השורדים, העצב והאהבה. גל הירש העז לומר בפנים גלויות, ללא מדליפים, ללא מקורות בכירים, ללא מקורבים וירטואליים, אל מול פני האומה את הידוע והברור מאליו: "ההדלפות מהקבינט גרמו נזק בזמן אמת", "חמאס זיהה את ההפגנות בישראל ככלי תעמולה. הסרטונים שפרסם בשבת בצוהריים, היו לסיסמאות בהפגנות במוצאי שבת."

והרצים יצאו דחופים. איש לא הופתע מהאמת הברורה כל כך, אלא שהפוזיציה סידרה מייד את כל הכוכבים לפי מר הפקרה ומר החזרה, מר ייאוש ומר ניצחון. אלה תוקפים, מאשימים, מורחים זפת רותחת ומדביקים נוצות, ואלה מנידים ראשם בהערכה עצומה על היותו עבורם, על מסירות הנפש, על האהבה הגדולה, על היותו.

הוא האיש שאוים ברצח על-ידי חלק ממשפחות החטופים, שדמו הותר בראש חוצות, שמשפחתו, רעייתו ובנותיו חוו ימים של אימה וחרדה, של מתקפות פרועות ובריוניות, של מערכת ממומנת, משומנת שפעלה לערוך לו רצח אופי ודה-לגיטימציה. הוא האיש שבין טיפול רפואי לרגע משפחתי בודד, לא עזב לרגע את משפחות החטופים, החללים, הפצועים. האיש שלן במשרדו, שלילו יומו, שיצא למסעות ברחבי העולם למען החטופים, בוזה והיה למשל ולשנינה בעיני רודפיו.

כמו רון דרמר, האיש שהיה מאדריכלי הנס הבלתי ייאמן של השבת כל החטופים, החיים והחללים, גם גל הירש ראוי להיחקק באותיות של זהב על קיר התקומה של העם היהודי לדורות הבאים, למען ידעו כי לא לכבודם עשו, לא למענם פעלו, כי אם למען תחיית ישראל ותקומתו.