הנחיות מנהליות

על הרשות חלה חובה לפרסם הנחיות מנהליות, וזאת משום שלמרות שהנחיה מנהלית אינה תקנה, יש שהיא משנה מצב משפטי ומסדירה זכויות וחובות. בבג"צ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501 נפסק כי כאשר הנחיות מנהליות משפיעות על זכויות הפרט – חלה חובה לפרסמן, וכן כי על הפרסום להיות יעיל ולהגיע לידיעת המעוניינים. באותה פרשה נדונה הנחיה מנהלית של הפרקליטות, העוסקת בסוג עבירות המס אשר בגינן יוטל קנס לעומת סוג עבירות המס אשר בגינן יוטל עונש מאסר, והפקרליטות סירבה לפרסם הנחיה מנהלית זו: השופט חשין קובע כי עצם העובדה שהציבור יוכל 'ללכת בין הטיפות' ולכלכל צעדיו בעבירות המס, אינה סיבה בעבור הרשות 'לשחק עם האזרח חתול ועכבר'.

לאחר הינתן פסק הדין בעניין אוסטופלד עוגנה בחוק החובה לפרסם את ההנחיות המנהליות: סעיף 6 לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 קובע כי "רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המנהליות שלפיהן היא פועלת, ואשר יש להן נגיעה/חשיבות לציבור", אך מצד שני, סעיף 9 לחוק זה מעמיד שורה של סייגים לפרסום הנחיות מנהליות. הגם שהלכת אוסטופלד קבעה כי יש לפרסם גם הנחיות מנהליות בלתי כתובות, קביעה זו לא עוגנה בחוק חופש המידע.

עם זאת, בבג"צ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, פ"ד נ (2) 77 נפסק כי לאור תורת הבטלות היחסית לא כל הנחיה מנהלית שלא פורסמה תבוטל.

להבדיל מתקנות, אשר כובלות את שיקול הדעת השלטוני, הנחיות מנהליות אינן כובלות את שיקול הדעת של הרשות, וניתן לסטות מהן כאשר ישנן נסיבות ספציפיות המצדיקות סטייה זו, כן כשמצב הדברים השתנה. היכולת לסטות מהנחיה מנהלית מסייעת לשמר את עצמאות שיקול הדעת של הרשות.

עם זאת, נדרש טעם מיוחד בכדי לסטות מהנחיה מנהלית, וטעם כלכלי, לדוגמא, אינו טעם שכזה ( בבג"צ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז (3) 853). על המבקש כי הרשות תסטה מהנחייתה המנהלית – הנטל לשכנע כי יש מקום לסטות מהנחיה זו.

רק כאשר עסקינן בהקצאת משאבים על-ידי הרשות, ובקריטריונים לחלוקת כספים – לא ניתן לסטות מהנחיות מנהליות, כאשר הרציונל הינו מניעת שחיתות.