חברות ישראליות החזיקו בשנת 2018 רווחים לא-מחולקים בהיקף של 614 מיליארד שקל. חלוקתם יכולה הייתה להכניס לקופת המדינה מאות מיליארדי שקלים, אך מאחר שהסתיימה התקופה בה ניתן היה לחלקם במס מופחת - הם לא חולקו. כך מגלה (יום ב', 19.10.20) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. בכך לא התממשה הנחת רשות המיסים, לפיה ההטבה תשפיע על מדיניות החלוקה גם לאחר סיומה.

חלוקת דיבידנד לבעלי המניות מחייבת אותם בתשלום מס שולי מלא, היכול להתקרב ל-50%. במטרה לעודד את החלוקה וממילא גם את תשלום המיסים, נגבה בשנת 2017 מס בשיעור של 25% בלבד בחלוקת דיבידנד מחברות ארנק - חברות שכל מטרתן היא לקבל את שכרו של בעליהן תוך תשלום מס חברות במקום מס הכנסה. החלוקה הסתכמה ב-61 מיליארד שקל ורשות המיסים גבתה 15.6 מיליארד שקל; הטבת המס המוערכת הייתה 4 מיליארד שקל. אם ההטבה הייתה נמשכת, עשויה הייתה הרשות לגבות עוד עשרות ואולי מאות מיליארדי שקלים מחלוקת רווחים אלו.

אנגלמן מציין, כי פרצת המס שעיקרה שימוש פרטי ברווחים הצבורים בחברות זוהתה כבר בשנת 2004. ועדה בין-משרדית שעסקה בנושא סיימה את עבודתה בשנת 2013, אולם לא הגישה דוח סופי לשר האוצר. למקבלי ההחלטות הוצגה חלופת מיסוי אחת בלבד, ולעבודת הוועדה לא ניתן ביטוי מיטבי. במסגרת גיבוש הוראת השעה ולקראת הדיון בה בוועדת הכספים, לא נידונו המשמעויות המקרו-כלכליות לשנת 2017 ולשנים שלאחר מכן, כל שכן השפעותיה על השווקים בכלל ועל שוק הדיור בפרט. הצעת הוראת השעה לא הופצה לידיעתם ולהתייחסותם של כל האגפים במשרד האוצר טרם הדיון. הדיונים עם הלשכות המקצועיות (עורכי הדין, רואי החשבון ויועצי המס) לא תועדו ולא הייתה שקיפות בעניינם, אף שדיונים אלה הביאו לידי צמצום ניכר של יעדי המיסוי שהופיעו בהחלטת הממשלה מאוגוסט 2016.

על-פי נתוני רשות המיסים, 35 מיליארד שקל (57%) מתוך הדיבידנד המוטב חולקו למאיון העליון במדרג ההכנסות. 59 מיליארד שקל (97%) חולקו לעשירון העשירי והתשיעי. 2,593 חברות שחלק מבעלי מניותיהם הם רואי חשבון, עורכי דין, יועצי מס ומנהלי חשבונות - חילקו לבעלי מניותיהם 5.2 מיליארד שקל דיבידנד מוטב, בממוצע של 1.8 מיליון שקל לכל בעל מניות.

מתשובת המוסד לביטוח לאומי לטיוטת דוח הביקורת, נכון ליוני 2020, הרי שלמעלה משלוש שנים לאחר שהתאפשרה חלוקת הדיבידנד המוטב, עדיין קימת אי-בהירות משפטית בנוגע לחיוב הכנסות אלו בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות. כך גם נפגעת יכולת המבוטח למצות את זכויותיו לקבלת גמלאות, המותנות בדמי הביטוח שהוא משלם.