ועדת החוקה אישרה (יום ב', 21.12.20) לקריאה ראשונה את הצעת החוק שיזם ח"כ אופיר כץ, לאחר פרשת כרמל מעודה, שנועדה לקבוע כי על מטפל התוקף או מתעלל בקטין או חסר ישע שבמסגרת אחריותו, יוטל עונש של ריצוי מאסר בפועל, שלא ירוצה בעבודות שירות או מאסר על תנאי אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

משרד המשפטים התנגד לביטול חלופת עבודות השירות במקרים אלו והציע להחמיר את עונש המקסימום בעבירות מסוג זה כעבירות בנסיבה מחמירה. הפרקליטות הבהירה שהצעת החוק לא תעזור במקרים של קושי ראייתי כמו במקרה שהוצג בוועדה.

ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) שהשתתף בדיון בזום לאחר שהתגלה חיובי לקורונה, אמר: "ח"כ כץ לוקח את הנושא כמשימת חיים ויש דבר אחד שעליו לא צריך להיות שום ויכוח- הנושא הזה חייב להשתנות. זו מגיפה ויש לעשות הכל כדי להרתיע ולמגר. כשמדובר בתופעה רחבה ענישה היא חלק מהפתרון ועונש מינימום הוא דבר הכרחי במקרה הזה. בהסכמה עם ח"כ כץ, הצ"ח תעסוק רק באנשים האחראים לקטין או לחסר הישע ולא בבני משפחה, שכן הדבר החשוב ביותר כרגע הוא להבליט את האחריות הטיפולית או החינוכית. נושא עבודות השירות שנוי במחלוקת ונבחן את השפעתו הרוחבית בדיונים שבין קריאות שנייה ושלישית. הכוונה היא למצוא משהו נכון ומאוזן שהמקרים בהם השופט יוכל להמירם לעבודות שירות יהיה חריג ביותר. יידע כל שופט בבואו לדון כי שיקול הדעת שלו במקרים אלו מצומצם עד אפסי".

מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל מלכיאלי, הודה בהתרגשות לרפאל ורבקה שבנם הפך עיוור ונכה ושיתפו בסיפרם האישי ואמר כי "דברים גדולים צומחים מתוך מאבקי השטח. זו חקיקה מתבקשת".

אופיר כץ סיפר לנוכחים: "זה נושא שהתחלתי לטפל בו מאז פרשת כרמל מעודה. הזדעזעתי מהסרטונים, איש לא יכול להישאר אדיש למראות הללו כששולחים ילד למקום שאמור להיות הכי בטוח והופך לגיהינום. מסקירה של פסקי דין לאחור גיליתי שרבות מהמתעללות קיבלו ענישה לא מרתיעה ולא מדתית של עבודות שירות ועוד. הילדים ממשיכים טיפולים פסיכולוגיים שנים קדימה בזמן שאותן מתעללות יוצאות עם עבודות שירות זה מתסכל. בנם של רפאל ורבקה הפך לנכה עיוור ואתמול נחתמה עסקת טיעון של חצי שנת עבודות שירות ו-5000 שקל קנס. הם רוצים למנוע את המקרה הבא ושייעשה צדק. יש דוגמאות נוספות של סייעת במודיעין שישבה על פעוט והורשעה וקיבלה 3 חודשי עבודות שירות וקנס מגוחך ועוד ועוד דוגמאות. החוק עבר בקריאה טרומית בתמיכת 89 ח"כים וזו אמירה חדה וברורה למשרד המשפטים שנבחרי הציבור רוצים את החמרת הענישה".

ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד): "היוזמה החשובה היא לא דבר של מה בכך. הגשתי הצעת חוק להפוך כל תקיפה של פעוט לנסיבה מחמירה ובכך להחמיר אוטומטית את העונש. אם מישהו ביצע עבירה כה חמורה וחירב את נפשו של הילד ונפשה של המשפחה הוא צריך להיענש. אני מקווה שבדרך הזו לא נייצר מדרגות של עבירות חמורות בסעיף הקיים". בהתייחסה לעמדת משרד המשפטים אמרה: בית המשפט פוסק ע"פי חקיקה של הכנסת". לאחר עדותו של רפאל שבנו הפך עיוור אמרה: "זה מקרה נוראי, אני שומעת את הסיפור של משפחה ציונית שעלתה לארץ, האמינה במערכת והמערכת לא פחות מבגדה בה. אני לא רואה מצב בו לא תחמירו ענישה במכת מדינה כזו שלא תעבור מעצמה. איזה מסר זה למטפלות שרואות עונש חפיפניקי כזה".

רפאל, שבנו הפך נכה ועיוור, ריגש את חברי הוועדה בסיפורו האישי: "כואב לנו, סמכנו על בית המשפט וטעינו. היה לנו בן תינוק בריא בן 6 והיינו פה רק 8 חודשים, המילים הראשונות שלמדנו היו המילים הרפואיות. אחרי יומיים שהיינו בהסתגלות רצינו להתחיל אולפן. לאחר שעתיים וחצי המטפלת התקשרה ואמרה את המילה "דחוף" שלא הבנו והמורה באולפן הסבירה לנו שהוא איבד הכרה ולא נושם ואי אפשר לדעת אם הוא יחיה. אשתי הייתה בהריון ולא דיברנו עברית. מצאנו אותו מת בשערי צדק, הוא לא נשם והלב שלו לא עבד. הרופאים אמרו- אתם צעירים ויהיו לכם ילדים אחרים, אין מצב שיתעורר. הוא לא רצה לעזוב והמשיך להילחם והיינו איתו שבועות בטיפול נמרץ ילדים. עברנו להדסה והגענו לבי"ח אלין לילדים עם בעיות חמורות והיינו באשפוז מלא. אחרי זה שנתיים באשפוז יום מהבוקר עד הלילה. אמרו לנו שאין סיכוי שהוא ינשום ויוכל ללכת לבד. הוא עדיין בוכה בלילה וצועק. חיכינו 3 שנים וסמכנו על בית המשפט. עזבנו את בננו לשעתיים וחצי ומצאנו אותו עם סימנים כחולים על הראש. העברנו את כל הסרטונים והחומרים לפרקליטות. כל המשפחה איבדה את החיים וכששומעים שהאישה הזו מקבלת 6 חודשי שירות ו-5,000 ש"ח אני מצטער לומר שאני מתבייש במדינה שלי. לא נחזור לצרפת כי זה הבית שלנו אבל חייבים לשנות את הדברים. זה כואב ומסוכן לילדים של כולנו. במטפלת הזו הודתה שעשתה זאת ואפילו לא הביעה חרטה".

עו"ד איתמר גלבפיש מפרקליטות המדינה חיווה את דעתו: "קורע את הלב לשמוע את הדברים של משפחת אזולאי. קשה גם לדבר אחריהם. המטרה שלנו ושל משרד המשפטים היא להביא למיצוי הענישה בתיקים החמורים הללו שראויים לענישה מחמירה. במקרה הזה יש הסדר טיעון שנסגר מראש בגלל קשיים בראיות שמקשים להוכיח את יסודות העבירה. התיקונים שהוועדה מציעה כרגע לא היו משנים את התיק הזה לצערי הרב. הדילמה היא בין זיכוי כללי לבין הרשעה עם עונש מסוים. חסרים לנו כפרקליטות כלים מסוימים כדי להיאבק בתופעה ואני מתחבר לדברים שבהצ"ח של ח"כ אלהרר. יש תזכיר חוק שטרם אושר הכולל גם נסיבה מחמירה במקרים של תקיפה ע"י מטפלים, מורים, גננות וכו'. העברנו רשימת פס"ד ארוכה מאוד לייעוץ המשפטי של הוועדה כגון דוד שנותן מכה חמורה חד-פעמית לאחיין שלו, אדם ללא רקע פלילי, וחשבנו שמקרים חמורים בהם לא יינתנו עבודות שירות זה ייצור זילות".

עו"ד גיל שפירא הציג את עמדת הסנגוריה הציבורית: "המקרים שהובאו הם החריגים שמובאים לתקשורת אך ברוב המקרים יש עונשי מאסר והפרקליטות לא מקלה ראש ומגישה ערעורים. המקרים החריגים שמביאים להצעת החוק יש להם נסיבות של קשיים ראייתיים להוכחת הסיבתיות ובהם בית המשפט והפרקליטות השתכנעו שההסדרים מתאימים. עונשי מינימום הוא כלי חריג ובעייתי מעבר לצמצום שיקול דעת בית המשפט, יש כאן קושי משמעותי שענישה מחמירה ככל שתהיה לא מביאה להרתעה. גם ועדת דורנר קבעה שהחמרה בענישה לא מביאה להרתעה. לכן, התייחסות רק לענישה למיגור התופעה לא נכונה. התוצאה של המקרה הזה נוראה וכששומעים את ההורים הלב נקרע, אבל כשמדברים בשפה משפטית יש צורך לבסס בראיות את הקשר בין הנזק שנגרם לבין המעשים ובמקרה הזה היה קושי ראייתי משמעותי שהטיל ספק בקשר בין הנזק שנגרם לבין מעשה המטפלת. אלו המקרים שלוכדים את הקשב הציבורי והם לא בהכרח המדד".

עו"ד עביר מטאנס ממשרד המשפטים: "הצעת החוק הממשלתית עוסקת באותה סוגיה ונותנת מענה מאוזן לאינטרס הציבורי, בצורה יותר זהירה. הצעת החוק קובעת נסיבה מחמירה לעבירת התקיפה במדרג הנמוך ביותר ברגע שמדובר בתוקף שאחראי על קטין. הרובד השני מתייחס לסעיפים שבהצ"ח הפרטית לגבי תקיפה והתעללות. לגבי עונש מינימום- קביעתו היא דבר חריג בחקיקה הפלילית והעונשית והתייחסה לכך ועדת דורנר שהממשלה אימצה מסקנותיה אך אנחנו עושים זאת כאן בזהירות רבה, כך שנקבע עונש מאסר בלי הפרדה בין עונש מאחורי סוג ובריח לבין עונש מאסר שיבוצע כעבודות שירות. אין כיום הפרדה כזו בחוק העונשין ולכן בגלל שיוצרים פה חריג עליו להיחקק כהוראת שעה לחמש שנים. אם נגיע למצב בו התביעה או בית המשפט יראה שמדובר במקרה שאינו מתאים לעונש המינימום זה עלול לגרום לתוצאה ההפוכה. אם נגיע לבית המשפט והשופט יחשוב שזה עונש לא ראוי הוא לא ירשיע או שלא יוגש כתב אישום".

עו"ד שמרית גולדברג ממשרד המשפטים: "הדברים של משפחת אזולאי קשים וכואבים. ההצעה לשלול את האפשרות לעבודות שירות חריגה ביותר. זו חלופת כליאה משמעותית המאפשרת גם שיקום. גזירת העונש היא לפי שיקול דעת פרטני בנסיבות המקרה והצעת החוק שוללת את שיקול הדעת הזה מבית המשפט. היא מצרה את יכולת בית המשפט לקבוע ענישה. כבילת שיקול הדעת מונעת לקבוע ענישה שתאפשר את השגת מטרות הענישה של הרתעה, שיקום ועוד".

עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים שטחה את התנגדות המשרד: "אני מבינה את ההורים ואת התחושה הקשה בציבור, אך משרד המשפטים לא מבקש רחמים למתעללות ולכן להציג אותנו כמי שמתנגדים לענישה קשה זו הצגה לא מוצדקת. בראש מעייני המשרד הגנה על פעוטות ועונשי מינימום תרומתם אינה גדולה. הפתרון המוצע אינו נכון. הצ"ח של ח"כ כץ בקריאה טרומית חלה לכאורה גם על הורים התוקפים ילדיהם ואני שמחה שצמצמתם את זה. בניגוד לעונש מרבי, העונש המינימלי מתייחס למקרה הכי קל למשל של דחיפה שגורמת לילד לבכות. על מקרה כזה יש להכניס מטפלת למאסר בפועל? ברור שיש מקרים חמורים אבל בחקיקה צריך לחשוב על המקרה הכי קל. אין מקרה כזה שמישהו הורשע בהתעללות ונגזרו עבודות שירות".

ח"כ כץ הגיב לדברי נציגי משרד המשפטים: "אני שמח לשמוע את השינוי בעמדת משרד המשפטים שהתנגדו תחילה לכל סעיף בהצעת החוק. למה הורים מטפלים טיפולים פסיכולוגיים והמטפלת יוצאת ומטיילת חופשי כמה חודשים אחרי. כשיש תופעה מזעזעת אנחנו המחוקקים נקבע את המדיניות ונעשה את השינוי גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם".

ח"כ יוסף טייב (שס) הגיב אף הוא: "דברי משרד המשפטים מזעזעים. פעם ראשונה שמטפלת דוחפת דחיפה מיותרת עליה להיענש גם אם היא מטפלת 60 שנה בילדים. פעם אחת מיותרת והילד הפך לעיוור".

עו"ד לירון אשל מהמועצה לשלום הילד: "אנחנו מלווים אלפי ילדים נפגעי עבירות מין ואלימות ולא מדובר בענישה נקודתית שעולה לתקשורת אלא מדובר באירועים חוזרים ונשנים של ענישה מקלה. לצד כל עבירה בספר החוקים יש טווח ענישה ואנחנו יושבים פה כי הענישה במקרים אלו לא מגיעה בכלל לרף. דמם של ילדים לא יכול להיות הפקר. המועצה לשלום הילד יזמה עם ח"כ אלהרר תיקון ללקונה בחוק שלפיו צריך יהיה להכניס נסיבה מחמירה זו בדגש על האמון המיוחד בין הילד למטפל".

עו"ד אפרת חקאק מהייעוץ המשפטי לוועדה התייחסה לקביעת עונש מינימום ואמרה כי "הכנסת ב-2012 החליטה על הירארכיה בשיקולי ענישה וכן שהעיקרון במוביל בענישה יהיה הגמול וההלימה בגלל שהרתעה פרטנית פחות עובדת. קביעת עונשי מינימום מהווה סטייה מהחלטות אלו של הכנסת. כמו-כן, יש עבירות אחרות חמורות מאוד, וכשלוקחים כל פעם מכת מדינה אחרת ומבקשים לשנות את הכלל, צריך לבדוק אם הכלל שהכנסת קבעה, נכון".

סיוון מדרי ממטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך: "בשנים האחרונות היינו עדים לשורת פס"ד מביכים לאלו שפגעו בילדים שלנו. רק אתמול נגזר עונש מגוחך על פגיעה בפעוט שנגרם לו נזק תמידי. מטה המאבק בשיתוף ח"כ כץ שפועל רבות לביטחון הילדים שם למטרה למגר את הסבל הזה. יש משפחות שמתפרקות נפשית וכלכלית והילדים סובלים סבל מתמשך. מקומה של כל מי שפוגעת לנו בילדים הוא בכלא".

שלושה ח"כים תמכו בהצעה: מלכיאלי והח"כים כץ וטייב. לא היו מתנגדים.