יותר זמן להסדר, פחות חדלות פירעון: הכנסת קיבעה את מנגנון "עיכוב ההליכים"

צו שקט זמני לחייבים. מליאת הכנסת אישרה אמש (19.1.26) בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס’ 9), התשפ”ו-2025, שהופכת הוראת שעה זמנית למסלול קבוע: אפשרות לחייב לקבל “עיכוב הליכים” כדי לנסות להגיע להסדר חוב מוסכם מול נושיו, בלי להיגרר מיד להליך חדלות פירעון מלא. בהצבעה תמכו 12 חברי כנסת, ללא מתנגדים.

המסלול הזה נועד לייצר “שקט זמני” משפטי וכלכלי: הקפאה של הליכי גבייה ותביעות בזמן שמתקיים משא-ומתן להסדר. ההבדל המרכזי מול חדלות פירעון רגילה הוא השליטה: החייב אינו מקבל נאמן שמנהל במקומו את נכסיו, והוא ממשיך לנהל את ענייניו השוטפים בעצמו, כפוף למגבלות שייקבעו במסגרת ההסדר ובפיקוח שיפוטי.

מה משתנה בפועל

לצד הקיבוע כהוראת קבע, התיקון מוסיף שכבות של תנאים, בקרה וזכויות לנושים. בין השינויים:

• תנאי כניסה מחמירים יותר, ובהם מגבלות על מי שכבר קיבל עיכוב הליכים בתקופה קודמת;

• דרישה לצרף לבקשה מתווה להסדר חוב “מגובש יותר מהצעה ראשונית”;

• שינויי משך התקופות והאופן שבו מאריכים אותן, עם פיקוח הדוק יותר של בית המשפט;

• הרחבת סמכויות הפיקוח וחובות הדיווח של מנהל ההסדר;

• חובות דיווח ומסירת מידע מצד חייבים יחידים כלפי מנהל ההסדר.

יו”ר ועדת החוקה ח”כ שמחה רוטמן הציג במליאה את ההיגיון שמאחורי התיקון, והדגיש שזהו המשך ישיר להסדר שנולד בתקופת הקורונה כהוראת שעה: “מוצע לעגן בדרך קבע את האפשרות לקבל עיכוב הליכים בזמן שחייב מנהל משא-ומתן להסדר חוב עם נושיו”. לדבריו, הוראת השעה עמדה לפקוע “ביום 31 בינואר 2026”, ולאחר עבודת מטה ממשלתית הוחלט לקבע את ההסדר עם התאמות.

בלי נאמן, עם “מנהל הסדר”

המחוקק בחר להשאיר את החייב במושב הנהג, אבל להוסיף מראה צד ומגביל מהירות. בית המשפט ימנה “מנהל הסדר” שתפקידו כפול: לסייע לצדדים להגיע להסכמה ולפקח על תקינות ההליך מטעם בית המשפט. רוטמן תיאר זאת כך: “כדי להגן על האינטרסים של הנושים בזמן עיכוב ההליכים בית המשפט ימנה מנהל הסדר שיוקנו לו סמכויות פיקוח ודיווח לבית המשפט”.

התיקון גם מרחיב את כלי הבקרה. לפי ההסבר שנמסר במליאה, לגבי תאגידים מנהל ההסדר יקבל הרשאת צפייה בחשבונות בנק, ובמקרים שונים יידרש לדווח לבית המשפט אם החייב אינו מתנהל לפי הוראות החוק.

תאגידים מול יחידים: שתי מסילות, כללי פיקוח שונים

התיקון מבחין בין חייב שהוא תאגיד לבין חייב שהוא יחיד, בעיקר בשאלת משך הזמן והבקרה באמצע הדרך.

בתאגידים, המסגרת הכללית נשארת דומה להוראת השעה: עד 120 ימים בסך הכול, אבל עם ביקורת שיפוטית תכופה יותר. לפי ההסבר, התקופה תחולק לשתי תקופות של עד 45 ימים ועוד תקופה אחרונה של 30 ימים, כאשר ההארכה האחרונה מותנית בהסכמת רוב הנושים.

ביחידים, נקבעה תקופה ראשונה של עד 90 ימים והארכה של עד 45 ימים, אך בשונה מהתאגידים לא נקבעה “תקרת זמן” קשיחה בחוק להמשך הארכות. ההצדקה שניתנה במליאה היא שלעיתים יש ברקע שיקולים שאינם עסקיים, ולכן הוחלט להשאיר לבית המשפט גמישות, לצד פיקוח.

נקודה משמעותית נוספת נוגעת לזכויות הנושים: ביחידים תינתן מעתה זכות להגיש התנגדות לפני מתן הצו, בדומה להסדרים אצל תאגידים. זהו שינוי שמחזק את מעמד הנושים כבר בשער הכניסה למסלול.

ניגוד עניינים: מי ניהל הסדר, ומי יהיה נאמן

התיקון כולל כלל שמטרתו לצמצם חשש לניגוד עניינים: ביחידים, מי ששימש “מנהל הסדר” בתקופת עיכוב ההליכים לא יוכל להתמנות בהמשך לנאמן אם ייפתח הליך חדלות פירעון מלא. בתאגידים נקבעה אפשרות מורכבת יותר, שתאפשר במקרים מסוימים למנות את מנהל ההסדר לנאמן, בתנאים.

חוזים והמשך הדרך: גם לצדדים שלישיים יש כללים

עוד שינוי שנדון נוגע לביטול חוזים קיימים בתאגידים: במקום שצד לחוזה יידרש לפנות לבית המשפט כדי לבטל, הוא יוכל להודיע לתאגיד, ולתאגיד יינתנו 45 ימים לבקש מבית המשפט לשמר את החוזה. בנוסף הוזכר הידוק הפיקוח גם על צדדים שלישיים במקרים מסוימים, לרבות נושאי משרה בתאגיד, וכן החלת הוראות שונות באופן מפורש על מי שמקבלים צו עיכוב הליכים, כולל סוגיות כמו עיכוב יציאה מן הארץ.

למה המדינה דוחפת למסלול הזה

בדברי ההסבר להצעת החוק הודגש שהמטרה היא להגדיל את הסיכוי להסדרי חוב מוסכמים, במקום להיכנס לחדלות פירעון על כל השלכותיה. נוסח ההסבר מדבר על ניסיון “לשפר את סיכוייו של חייב לאשר הסדר חוב בלי לאבד שליטה בענייניו הכלכליים ובלי שייאלץ להיכנס להליך חדלות פירעון על כל השלכותיו”.

במילים פשוטות: המדינה מעדיפה שבמקום לפרק את המערכת ולמנות נאמן, יינתן זמן מוגבל ומפוקח להגיע להסכמה שמחזירה חובות בצורה מסודרת, כשאפשר.

מה המשמעות לציבור

• לציבור החייבים: מי שיש לו היתכנות להסדר עם הנושים מקבל מסלול שמקפיא את הלחץ המשפטי ומאפשר ניהול משא-ומתן תוך שמירה על שליטה יחסית בחיי היום־יום.

• לנושים: התיקון מצמצם את הסיכון שהמסלול יהפוך ל”מקלט זמן” חסר פיקוח. הוא מוסיף תנאי סף, מאפשר התנגדות מוקדמת (ביחידים) ומחזק את תפקיד מנהל ההסדר כמנגנון דיווח ובקרה.

• לבתי המשפט: יותר שיקול דעת ופיקוח מתמשך, בעיקר בתיקי יחידים שבהם אין תקרת זמן קשיחה, אבל כן יש חובת בקרה על הארכות.