מומלץ לחבר הכנסת בן יומו,
שרון גל, להתאפק קמעה - קודם שהוא ממהר, רגע לאחר השבעתו, להגיש הצעת חוק "עונש מוות למחבלים". "החוק יחזק את ההרתעה הישראלית" מסביר התינוק הפוליטי, שספק אם ראה אי-פעם מחבל בגודל טבעי.
לא שלא מגיע למחבלים רוצחים עונש מוות. מגיע גם מגיע - בוודאי מן הבחינה המוסרית. אלא שהשאלה אינה מוסרית אלא תועלתנית גרידא. ראשית, נימוקו של שרון גל שהחוק יחזק את ההרתעה טעון הוכחה רצינית - בוודאי כשהמדובר במחבלים, שפיגועי התאבדות הם משאת נפש של רבים רבים מהם.
אבל יותר מכך וזה העניין כאן:
נניח שישראל מעמידה לדין מחבל ודנה אותו למוות על-פי החוק של שרון גל. אלא שלרוע המזל, ארגון מחבלים כלשהו, נניח החמאס או החיזבאללה, מחזיק באותו זמן בן ערובה ישראלי, חייל או אזרח, או - אם אין בידיו בן ערובה זמין, הוא לוכד בן ערובה כזה במהלך משפטו של המחבל או אפילו לאחר שזה נדון למוות.
או אז מודיע אותו ארגון המחבלים חגיגית, שאם ישראל תוציא את המחבל להורג - רגע לאחר מכן יוצא להורג בן הערובה הישראלי וייתלה במרכז העיר עזה או במרכז ביירות.
ובכן, מה אז? מה אז אדון שרון גל?
כדאי שחבר הכנסת הנכבד יעשה מאמץ להתבונן ולהבחין בדברים שנמצאים מילימטר מעבר לאף שלו. אלא אם כן הוא מתעקש להתקבע בתודעת הציבור כפופוליסט וקשקשן חסר תקנה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
