דרוש שינוי במדיניות הסגר הימי על עזה

כתב ערוץ 2 אוהד חמו שהצטרף למשט הראווה התעמולתי של הספינונת "מריאן", הפיק ביום שישי בעבור צופי הערוץ המוביל מיני-דרמה מגוחכת שאין מאחוריה דבר פרט לתעמולה של ארגוני שמאל אנטי-ישראלים המבקשים לנכס לעצמם עוצמה כאילו הם לפחות ארמדה קרבית העומדת לנפץ לרסיסים את הסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה. סביר להניח כי חמו המנוסה לא קם בבוקר והתחנן בפני הבוסים של מחלקת החדשות שישלחו אותו למשימה מטילת המורא. מישהו מבכירי המערכת החליט כנראה, אולי מתוך אהדה אידיאולוגית למארגני המשט או סתם מתוך רצון להציק לישראל, שהמדובר באייטם ראוי לסיקור והחליט, כי חמו הוא האיש כיוון שהוא דובר היטב ערבית.

מתוך מראה פניו חמורי הסבר של חמו בעת שידור התעמולה הריקה מתוכן ממשי ניתן היה להתרשם, כי חמו ממש מהמר על חייו בדרך למלחמה שאולי אין לדעת אם יחזור ממנה בשלום.

אם אומנם זה מה שעבר בראשו של חמו, יכול להיות שהוא צודק. שהרי מי יוכל להבטיח לו שאחרי שינחת על חופי עזה ויסיים לדווח לעולם, כי מילא את משימתו בהצלחה, ואולי אפילו לראיין את איסמעיל הנייה, אכן יאפשרו לו נציגי הטרוריסטים השולטים ברצועה, לשוב לביתו בשלום. כי גם חמו אינו יכול להתעלם מן החשש הגדול שאולי ייפול בחלקו גורל דומה לזה של גלעד שליט והוא ימצא את עצמו אסיר בכלא נסתר למשך שנים.

גורלו האישי של חמו, יהיה אשר יהיה, אינו הסיפור העיקרי. במלחמה התקשורתית בפרשת הסגר הימי, ישראל היא המפסידה כיוון שלא הכינה את עצמה כראוי להתמודדות מול תחכום תקשורתי רחב-ידיים שכל מטרתו להציג אותנו כחבורת שודדי-ים חסרת לב המנסה בכוח הזרוע למנוע הגשת סיוע הומניטרי לתושבי עזה האומללים והסובלים.

כיוון שיש לצה"ל רמטכ"ל חדש, ראוי שיגבש עם יועציו המקצועיים תוכנית פעולה חדשה, שאותה יוכל להציג בפני מקבלי ההחלטות בדרג הביטחוני-פוליטי, כדי שלא להמשיך להתבוסס במי המדמנה שמכתיבים לצה"ל יוזמי המשטים למיניהם. תוכנית שכזו יכולה לומר כך: לא עוד מצור-סגר מוחלט. ישראל תודיע לעולם כי מי שרוצה להגיע לעזה בדרך הים יורשה להיכנס. אהלן וסהלן. אבל בפיקוח. כל כלי שיט אזרחי שירצה להגיע לעזה יתחייב לעצור בגבול המים הטריטוריאליים ולאפשר ליחידות חיל הים הישראלי לעלות על הסיפון ולבדוק אם במטען מצויים אמצעי לחימה או רק חומרים המשמשים לסיוע הומניטרי. צה"ל יפרסם רשימה של החומרים המותרים. מי שיימצא "נקי" יורשה להמשיך לרצועה וגם לצאת ממנה.

יכול להיות ששונאי ישראל יציגו מדיניות חדשה שכזו ככניעה ישראלית ללחץ בינלאומי, אבל התועלת שתצמח מהחלטה שכזו ברורה. המתגרים בישראל שוב לא יוכלו להציג מצג-שווא כאילו הם מוכנים לסכן את חייהם למען פריצת המצור ורווחת תושבי עזה.

עבודה עיתונאית אמיתית הייתה חייבת לחקור ולפרסם מי מממן את המשטים האלה, מי הבעלים של "מריאן" המאפשר להשאיר אותה במתנה לתושבי עזה, מי מצייד את פעילי המשט במזון, מי מחבר אותם אל העיתונאים המסקרים את האירוע, מי משלם עבור נסיעותיהם מהרצועה בחזרה לבתיהם בכל רחבי תבל, ומה התועלת או הנזק של המדיניות התקשורתית של ישראל מול כל אלה המבקשים לערער את מעמדה בעיני העולם ולתאר אותה כחבורה אלימה המתעללת בפליטים חסרי הישע המתגוררים ברצועה.

במצב הקיים, שבו אפילו התקשורת הישראלית משתפת פעולה - לא תמיד מתוך שיקולים עיתונאיים טהורים - עם טיפוסים הזויים כמו הישראלי לשעבר דרור פיילר פעיל השמאל הרדיקלי, ופעילי שמאל ישראלים ואחרים, כולל חברי כנסת המחפשים לעצמם פרסומת - ישראל היא המפסידה במערכה. רק תוכנית פעולה אופרטיבית חדשה של ישראל בשאלה איך נכון לטפל במשטים מנקודת הראות התקשורתית, ולא רק להתמקד במדיניות של סגר ימי שנזקו גדול מתועלתו, תוכל להרגיע מעט את הסערה החוזרת תמיד נוכח גלי השנאה שמלבה השמאל הרדיקלי.