ישנם אנשים שמגיעים לרמות ייצוגיות גבוהות, שמשאירים מורשת וחלקה חרושה עמוק לאחר לכתם, פשוט גן לתפארת. מעטים אלו. לעומתם ישנם כאלו המבלים עיתותיהם בחגיגות ועיקר עיסוקם העצמת שמם-עצמם. הראשון, מעשיו יניבו פרות הרבה אחרי לכתו, בעוד האחרון יעופו דפי העיתון שם פורסמו "גבורותיו" כעלים נידפים ברוח. הראשון לא מחפש שבחים, השני מקיף עצמו במערבולת בלתי פוסקת שעיקרה הוא-עצמו-ולא-אחר.
