למען הסר ספק, רק בעוד כעשרים יום נחגוג פורים כך שהאמור בכותרת לעיל אינו אחת ממהתלות החג. האמור בכותרת משקף מציאות, מציאות מטורפת ובכל זאת מציאות.
ההתנכלויות לעולים להר היו למן המפורסמות. ראינו בשנים האחרונות יהודים בכל הגילאים הנעצרים, לעתים באלימות, עת שהו בהר-הבית. פעם על שום קריאת שמע בקול, פעם בשל השתחוויה, פעם בשל קידה ופעם בשל הנעת שפתיים. כעת הצטרפה לעילות העיכוב והמעצר אחת חדשה - "הליכה לאט".
נשמע דמיוני נכון? אלא שהמתואר לעיל התרחש בהר במשך השנים האחרונות מאות פעמים. איך נתייחס להשפלה הזו? למי עלינו לפנות על-מנת להפסיקה? היכן מצוי היהודי בעל ההשפעה והכוח הפוליטי לשנות?
מפקד מחוז ירושלים של המשטרה אינו הכתובת שהרי ברור שבלי הוראות ישירות מצדו לא היו השוטרים בהר מתנהגים בבריונות המאפיינת אותם (אגב, רק כלפי מבקרים יהודים!). מפכ"ל המשטרה משתף פעולה בין אם במעשה ובין אם במחדל - הרי הוא הסמכות העליונה בגוף הזה הממונה על שמירת החוק והסדר ("הליכה לאט" במקום קדוש היא הפרעה לחוק או לסדר הציבורי?)
נמשיך אל הפוליטיקאים - השר
גלעד ארדן הוא הממונה על ביטחון הפנים. אלה העולים בקביעות להר מדווחים על שיפור הדרגתי בתנאים ובאפשרויות העומדות בפני העולים, מה שמעודד גידול במספר המבקרים (בשנה החולפת עלו להר כשלושים אלף יהודים). מצטער לומר, ה"שיפור ההדרגתי" המתואר, כמו גם התנהלות השר ארדן לא עושים עלי כל רושם! המשך ההתעללות העיכובים והמעצרים יעידו על המשך האפליה, ההגבלה ושרירות הלב - כאמור, כלפי יהודים בלבד.
גישה חופשית
נטפס עוד קצת אל העומד בראש הפירמידה השלטונית -
בנימין נתניהו. אותו נתניהו שהתחנך אצל אביו שוחר התנ"כ, אותו נתניהו המגיע לפני כל מערכת בחירות עם מתנות תשורות ותופינים ליהודים, אותו נתניהו המבטיח שירושלים לעולם לא תחולק, אותו נתניהו המצהיר מעל כל במה וכמעט בכל הזדמנות שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון המעניקה חופש פולחן ודת לכל אזרחיה! שקר גס הנאמר פעם אחר פעם חזור ואמור, ללא בושה ובלי להניד עפעף!
לשטח ההר יש עשר כניסות. הערבים נכנסים דרך תשע כניסות וליהודים מותר להיכנס רק דרך כניסה אחת - שער הלל (על שם הלל יפה אריאל שנרצחה במיטתה בקריית ארבע) המוכר כשער המוגרבים. לערבים גישה חופשית להר ללא כל הגבלות וליהודים שעות מדודות ומועטות, בידוק ביטחוני, ליווי משטרתי בהר עצמו והקפדה, צמצום והצרת צעדים.
למעשה "אדוני ההר" הם האויב הערבי, הוואקפ,
מלך ירדן המושך בחוטים - כולם כאחד מכתיבים מדיניות ואנו היהודים נדחקים לשולי ההוויה הזו, כתיירים או אנוסים המבקרים לרגע ובחטף, בהשגחה, ללא כל אפשרות לקיים עבודת השם יתברך - במקום אשר יבחר, מקום בית מקדשנו מקום הקורבן התפילה וההתעלות - מקום השכינה.
מבט פרגמטי לעתיד אינו מבשר טובות. אם כיום מכהנת "ה
ממשלה הכי ימנית" שהייתה כאן אי-פעם, מה יקרה חלילה אם תקום ממשלה אחרת, ממשלת אחדות או ממשלת שמאל חס ושלום? השם ישמור!
נתניהו מבטיח ריבונות על חלקים מארץ ישראל. ההבטחה מעורפלת והתוכנית בכללותה מסוכנת שהרי נזכרת בה במפורש "מדינה לפלשתינים". בכל מקרה למתבונן בחוסר היכולת או העדר הרצון של נתניהו להבטיח חופש פולחן בהר, לאפשר פתיחתו ללא הגבלה ליהודים ולממש שם תחילה ריבונות של העם היהודי על המקום המקודש לו מכל - כל אלה מטילים צל כבד מנשוא על יכולותיו להנהיג בכוחות עצמו ומדעתו, ללא עוגן חזק של יהודים יראי שמים בהם יהיה תלוי לשם המשך כהונה כראש ממשלת ישראל.
הפסקה האחרונה לעיל מוקדשת ליהודים יראי שמים המבקשים לבחור בנתניהו ובליכוד....
זווית חדשה בנושא בעקבות מחקר חדש של ד"ר דורון רוזן
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
