בהונגריה קיבל ראש הממשלה, ויקטור אורבן, סמכות לשלוט מכוח צו. ממשלת בריטניה קיבלה סמכויות נרחבות לעצור אזרחים ולסגור את הגבולות. ממשלת צ'ילה שלחה את הצבא לכיכרות בהן נערכו הפגנות. בוליביה דחתה את הבחירות לנשיאות שנועדו לחודש מאי. ברחבי העולם נוטלות ממשלות לעצמן סמכויות ניכרות ואף חסרות תקדים בשל משבר הקורונה. הכל מסכימים שהדבר נחוץ, אך יש הטוענים שבחלק מן המקרים – מדובר בתירוץ לביצוע מהלכים שהקשר בינם לבין הקורונה הוא קלוש.

מדובר במנעד רחב של מדינות, מציין ניו-יורק טיימס: החל מדיקטטורה כמו ירדן, עבור בדמוקרטיה מקרטעת כמו הונגריה וכלה בדמוקרטיה מפוארת כמו בריטניה. רק בחלק קטן מן המקרים מובטח שהסמכויות הללו יינטשו כאשר המגיפה תודבר, וכך הן עלולות לעצב את החיים האזרחיים, הפוליטיקה והכלכלה למשך עשרות שנים.

המגיפה כבר משנה את המוסכמות. אמצעי המעקב של קוריאה הדרומית וסינגפור, שהיו מושא לביקורת בשל פגיעתם בפרטיות, זוכים לשבחים על חלקם בהאטה הניכרת של המגיפה במדינות אלו. ממשלות שמתחו ביקורת על הסגרי הענק בסין, עושות היום בדיוק את אותו הדבר. אבל בכמה מקומות בעולם, הצעדים למאבק בקורונה עוררו זכרונות עגומים של שלטון צבאי.

הפרלמנט של הפיליפינים העניק לנשיא רודריגו דורטרה סמכויות חירום ותקציב של 5.4 מיליארד דולר; הוא דחה הצעה לאפשר לנשיא גם להשתלט על עסקים פרטיים. ראש ממשלת ירדן, עומר רזאז, הכריז, כי ממשלתו תטפל ביד קשה במי שיפיצו "שמועות, בדיות וידיעות כוזבות הגורמות פאניקה" – הגדרה המאפשרת להשתיק מתנגדים למשטרו של המלך עבדאללה. ראש ממשלת תאילנד, פריוט צ'אן-אוצ'ה, קיבל את הסמכות להטיל עוצר ולצנזר את אמצעי התקשורת; עיתונאים נתבעו בשל ביקורת על טיפולה של ממשלתו בקורונה.

אפילו בארה"ב ביקש משרד המשפטים מהקונגרס סמכויות נרחבות חדשות, כולל תוכנית לבטל את ההגנה המשפטית על מבקשי מקלט ולעצור מסתננים ללא משפט וללא הגבלת זמן. בעקבות ביקורת מצד הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד, המשרד חזר בו והגיש הצעה מתונה יותר.

פעילים למען זכויות האזרח חוששים, שממשלות ימשיכו ליטול לעצמן יותר סמכויות על חשבון תושביהן, וכי הללו לא יבחינו בכך עד שיהיה מאוחר מדי. כמה מן החוקים הועברו במהירות כה רבה, עד שחברי הפרלמנטים ופעילים אזרחיים לא הספיקו ללמוד אותם, שלא לדבר על להגיב עליהם. חשש נוסף הוא, שלא ברור מה יעלה בגורלם של חוקים כאלו כאשר המשבר יסתיים; בארה"ב, למשל, חוקים שנוצרו אחרי 9/11 המשיכו לעמוד בתוקפם שנים רבות לאחר מכן.

הקורונה נותנת הזדמנות קורצת במיוחד למשטרים סמכותניים, מציין הטיימס. אורבן קיבל את הסמכות להתעלם מן הפרלמנט ולהשעות חוקים קיימים, והוא היחיד היכול לבטל את מצב החרום עליו הכריז בחודש שעבר. הפרלמנט, ששני שלישים מחבריו הם אנשי מפלגתו של אורבן, העניק לו סמכויות אלו בתחילת השבוע (30.3.20). מתנגדיו של אורבן טוענים, שכעת הוא יוכל לדכא עוד יותר מוסדות דמוקרטיים ולרדוף עיתונאים ואנשי אופוזיציה.

החוק גם מתקן באופן קבוע שני סעיפים בחוק העונשין, בכך שהוא מגביל עוד יותר את חופש הביטוי. מעתה, מי שיפיץ מידע העלול לפגוע במאבק הממשלתי בקורונה, מסתכן בעונש מירבי של חמש שנות מאסר. הסמכות לקבוע מה מהווה פגיעה בסדר או מידע כוזב, מצויה כולה בידי הפרקליטות. לממשלת הונגריה יש עבר של הארכת חקיקת חרום גם לאחר שחולף המשבר עבורו נוצרה; צו שיצא בשיאו של משבר הפליטים לפני חמש שנים, עודנו בתוקף.

כאמור, גם דמוקרטיות הרבה יותר מבוססות נוקטות בצעדים העלולים להיראות בעייתיים. חוק בן 340 עמודים שעבר במהירות שיא בפרלמנט הבריטי, מאפשר לממשלה לאתר ולבודד חולי קורונה, למנוע התקהלויות והפגנות ולסגור פאבים ושדות תעופה – וכל זאת עם מעט פיקוח. חלק מן הצעדים – המכונים "סמכויות הנרי השמיני" – מעניקים סמכויות בלתי מוגבלות למשטרה ולמשטרת הגבולות, ויש הטוענים שהן עלולות להוביל לאפליה בלתי מוצדקת של מהגרים. כמה מפעילי זכויות האדם אף חוששים, שהצעדים הללו יופעלו לאורך זמן, כאשר הממשלה תטען שהמדינה עוברת משעת חרום רפואית לשעת חרום כלכלית.