סיכום ביניים לקראת ליל הסגר

איך מכניסים תקופה כזו משוגעת לטור אחד קצר. אין אדם אחד מכל הפרשנים שאני שומע וקורא, שחזה את מה שקורה כאן עכשיו. נגיף אחד קטן גורם לכל העולם כולו למפולת של ממש. ובבקשה שמישהו ירגיע את מנכ"ל משרד הבריאות. בתקופה כזו אני לא צריך נביא זעם.
והרחוב, והכביש, והכל - שקט. בדימונה, אווירה של שבת כל השבוע. אני לא מתלהב לנקוט בגישה של אלו שאומרים ש"הכל בגלל אלו שלא רצו לשמור שבת או לא רוצים לשמור כשרות". יש באמירה כזו בעיקר הפנייה לצד אחר במשוואה שהוא שאשם במצב, ולא לעצמנו חס ושלום. אצלי הכל בסדר.

אני לא חושב שמישהו כאן רצה לראות בתי כנסת שסגורים בשבת. בתי מדרש נעולים. אני נאלץ להתפלל בשבת לבד בבית. דבר שלא זכור לי שקרה לי בעשרים שנה האחרונות, מלבד היותי חולה, אני חושב. בשירותי הצבאי נאלצתי להתפלל תפילות שלימות ביחיד בעמדה מנותקת ומרוחקת, אבל מאז עברו ברוך השם המון מים בכנרת. אגב כנרת. החורף הזה הביא אותה למצבה המלא והמוכר שלא ראינו כבר כמה שנים טובות. עוד קצת והיא מלאה. נקודה טובה שכדאי לזכור בתקופה הזו.

אז לומר שכל מה שקורה כאן נעשה בגלל משהו שעשינו או לא עשינו, הוא משהו שקצת גדול עליי. אבל כן הייתי רוצה שניקח איתנו משהו קטן מהתקופה הזו, שכולנו סגורים בבתים. בלי יכולת לצאת למרכזי בילוי וקניות. בלי לצאת לגני המשחקים, בלי לצאת לחוף הים. בלי אפשרות להזמין משהו מאיביי, בלי לקנות בגדים חדשים לחג. להיות מופתעים שהחיוב באשראי קצת יותר רגוע החודש. בלי תוכניות לחול המועד ומבלי לחזור על הוויכוח הבלתי פוסק בין זוגות "איפה עושים את ליל הסדר"? את ליל הסדר הזה או ליל הסגר הזה, עושים כל אחד בבית שלו. יש כאלו שבשבילם זהו ליל הסדר הראשון בבית, ויש כאלו שבשבילם זהו ליל הסדר הראשון מזה המון שנים שהם בכלל בארץ.

אני מעלעל בעלוני השבת הדתיים מלפני חודש ונתקל בהודעות שונות לליל הסדר למהדרין בקפריסין, בבולגריה וביוון. עם חזנים מוכרים ועם זמרים מפורסמים. "אנחנו נשארים בארץ" אומר השיר הידוע ונקווה שקצת פחות ממאה ועשרים. בכל זאת עדיין לא ביקרתי בבטומי.
זה הזמן להוציא מהבוידם את מתנות החתונה שכוללים קערת ליל סדר (למרות שהיא בקושי מכילה שני עלי חסה) את גביע הכסף (שלא באמת מחזיק יין כי הוא משחיר בגללו), את הפמוטים היפים (מניסיון הם לא תמיד עמידים באש), את המפה שקיבלתם פעם מאחת הדודות במתנה, ואת ההגדה שקיבלתם פעם ממפעלי ים המלח בתור עודפים שנשארו מהמתנות שחולקו לעובדים, יחד עם תווי קנייה שהוציאו לכולם את העיניים.

זה הזמן לעבור על ההגדה, ולא לסמוך על רב המשפחה שיסדר את הכל. לקרוא, לפשפש ולקיים את המצווה הזו שמופיעה פעם בשנה "והגדת לבנך" כמו שצריך. להחמיר איתה כמו שמחמירים, להתפלל במניין עדיין למרות האיסור שיצא מרבני העיר. וזוגות יעשו את מה שהמון זוגות לא עשו מזה שנים וזה לקנות באמת קנייה שלמה לפסח. קנייה שלא כוללת רק ארגז קולה, חטיפים, חומרי ניקוי ונייר טואלט, אלא גם ירקות ועופות. ללכלך את המטבח המפואר מזכוכית ואת הכיריים החשמליים באוכל אמיתי. לשחרר את ההורים מכל עבודה קשה. לקנות מצות שמורות ויין, ולהכין חרוסת כמו שהכנו כשהיינו ילדים. לשבת סביב השולחן הערוך ולהתחיל לבנות משפחה משלנו. ליל סדר משלנו. מסורת משלנו.

ועוד תפילה

בימים המעטים שעוד היה אפשר להתפלל בציבור, הוחלט על-ידי החזן התורן להוסיף את מה שאנו מוסיפים בעשרת ימי תשובה - את תפילת "אבינו מלכנו". הגענו למשפט "אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך". עשרות שנים אני קורא את המשפט הזה ואף פעם לא באמת כיוונתי בו. עד הרגע הזה. "מנע מגיפה מנחלתך".

וברוח התקופה הזו והעובדה שבני גנץ נבחר להקים ממשלה, אשתמש בנאומו המפורסם לאחר מבצע צוק איתן "נאום הכלניות". נקווה שלא כמוהו, אצלי זה יהיה במקום. וברוח נאום זה אני כותב "חודש ניסן חודש הגאולה הגיע. האביב הגיע והוא יהיה נעים. אחריו יגיע הקיץ החום והחמסין. השדות יוריקו ומסיכות יהיו משהו ששייך רק לפורים. קורונה תחזור להיות סוג של בירה. כלניות, פרחים, בתי ספר ושגרה יהיו מנת חלקינו. החדשות יחזרו לדבר על בחירות רביעיות ועל פוליטיקה. על מצב החינוך הביטחון הבריאות והרווחה. ועדות חקירה יקומו ומומחים יסבירו. הקורונה תהיה אחת מהחיסונים נגד שפעת שכולם יעשו בשגרה, ויבוא הפסח הבא ונספר לילדינו ונכדינו על אותו פסח שהתחיל בהסגר כנגד וירוס אחד. נחזור להיות עם אחד, מפוזר ומפורד כמו שאנחנו רגילים.

ובינתיים תודה לכל אלו שעדיין כאן בשבילנו. הרופאים, האחיות, צוות המרפאה, עובדי הסופר, החנויות המאפייה ועובדי התברואה הדלק הניקיון והדואר. לכל אלו שבשגרה אנחנו לא חושבים שצריך לומר להם תודה, אבל הקורונה הזכירה לנו שחיוני זה לא רק פונקציה של תפקיד או כסף.