פרשת אולמרט - שוחד במכרז לאומי

על בעל תפקיד בשירות הציבורי נאסר לטפל בעניין כאשר עולה חשש לניגוד עניינים. אלא שאולמרט לא נמנע מכך. יתירה מכך: הוא פעל כפי שפעל דווקא בשל ניגודי עניינים, כדי לשרת אילי הון הנמנים עם מקורביו:

• המיליארדר היהודי-אמריקני, דניאל אברמס - נודע כאחד התורמים הבולטים לקמפיין של אולמרט לראשות עיריית ירושלים. אברמס הוא האיש שרכש בינואר 2004 מאולמרט את ביתו ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים תמורת 2.7 מיליון דולר, והוא האיש שהשכיר את הבית לאולמרט תמורת 2,250 דולר בלבד (לחודש), למרות ששווי הבית להשכרה היה באותה עת לפחות 3,800 דולר לחודש. בתקופה שהוצע לאומי במכרז, ביצעו אנשיו של אברמס בדיקות לאפשרות השתתפותו ברכישת הבנק.

• המיליארדר היהודי-אוסטרלי, פרנק לואי - נמנה עם עשירי העולם בכלל ועשירי אוסטרליה בפרט, ומיודד עם אולמרט אישית. בתקופת המלחמה בלבנון, כשאולמרט מכהן כבר כראש הממשלה, הוא נפגש במעונו הרשמי עם לואי ואלפרד אקירוב. לואי מיוצג בישראל על-ידי משרד עורכי הדין בראשו עומד פרופ' יוסף גרוס, חותנו של אולמרט. בשנת 2005, בתקופת המכרז למכירת גרעין השליטה בבנק, יוצג לואי על-ידי משרד זה. עורכי הדין דוד חודק (שותפו הבכיר של גרוס) ועו"ד תמי בן-דוד, הם שייצגו ישירות את לואי, הן בשיחות אישיות עם אולמרט והן בתכתובות.

מתחקיר שערכתי התברר, כי אולמרט, שנכנס באוגוסט 2005 לנעליו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, פעל באופן המעורר שאלות נוקבות. למרות ניגודי העניינים, הוא לא פסל את עצמו מלהמשיך ולקבל החלטות הנוגעות להפרטת לאומי. אומנם נכון: בסופו של דבר לא הצליחו אברמס ולואי להשתתף ברכישת גרעין השליטה בבנק, אך באותם שלבים בהם דובר הם אכן השתתפו. אולמרט פעל למענם וגרם נזק גדול למדינת ישראל.

אולמרט נכנס לעניין כמו פיל לחנות חרסינה. הוא הנחית הוראות וכפה את עמדתו על הפקידות הבכירה, וזאת באופן שעורר כבר אז תהיות. אולמרט הילך אימים וכפה את עמדתו גם על החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה, ובנוסף התערב באופן בוטה בעניינים האמורים להיות מסורים בלעדית לוועדת המכרזים.

רק מאוחר יותר החלו כמה גורמים להבין מה אירע, ומה הניע את השר-הנכנס לקבל החלטות מרחיקות לכת בנושא. הדבר התברר במיוחד אחרי חשיפת פרשת רכישת הבית בכ"ט בנובמבר, כשהתברר כי דניאל אברמס הוא שרכש מאולמרט את הבית, במחיר מפוקפק. מחמת זאת החלה בדיקה בהוראתו של מבקר המדינה, השופט (בדימ.). ביום 25.10.06, בעקבות פיצוץ הפרשה ב-Nfc ופניות כלי התקשורת, ולאחר חודשים ספורים של בדיקה, המליץ המבקר ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד אולמרט ושותפיו למעשים הבלתי חוקיים לכאורה.

אולמרט פעל כאמור באופן חריג לסדר הטבות למשקיעים. לשם כך הוא כופף את הפקידות הבכירה במשרד האוצר ובראשם את חשב המשרד, ירון זליכה. הדבר קיבל יתר תוקף אחרי שקיבל מכתב מעו"ד דוד חודק. זה האחרון הלין על-כך שהתנאים לא טובים ומפתים מספיק עבור פרנק לואי. לכן התגייס לעזור, וקיבל החלטות הנוגדות את המלצות הצוות הבכיר במשרד האוצר שטיפל במכרז במשך תקופה ארוכה:

• קבע להעדיף מכירה למשקיע שיבקש לרכוש גרעין שליטה, וזאת במקום התוכנית הבסיסית: יצירת תחרות בין אלה לבין משקיעים פיננסיים (בשלב הראשון הוצעה חבילת מניות בשיעור 9.99%, ובשלב השני – 10% נוספים);

• הכריע בעד פתיחת אפשרות למשיכת דיבידנדים מהבנק כבר בשנים הראשונות - כדי לממן את הרכישה. ובמילים פשוטות: מימון חלק ניכר מהרכישה, מכספי הבנק;

• הכריע בעד מתן הנחה של 10% על המניות הנוספות שיירכשו בעת מימוש האופציה;

• הורה על מתן הטבות נדיבות יותר לעובדי לאומי, כדי שיאפשרו קיום המכרז. העובדים יוצגו על-ידי עו"ד רם כספי, ידידו של אולמרט.

החשב זליכה, ועימו גורמים נוספים, התרעם על התנהלות אולמרט, אך אולמרט כפה את דעתו ואמר: "אתה רק ממליץ. אני מחליט". בתקופת המכרז אף הופעלו לחצים נוספים על זליכה שיבוררו בהמשך. לא בכדי הוא אחד מבעלי התפקידים הבכירים שמסרו - בפני צוות החקירה של מבקר המדינה, עדות מפלילה נגד אולמרט.