ועדת החוקה חוק ומשפט דנה (יום ג', 30.1.18) בסגירת תיקים בעבירות מין. ח"כ
מיכל רוזין (מרצ), אמרה: "מנתוני מרכזי הסיוע שהתקבלו מהמשטרה והפרקליטות, 87 אחוזים מתיקי עבירות המין שנפתחו ב-2016 נסגרו מבלי שהבשילו לכתבי אישום. בארבע השנים האחרונות חלה עלייה של 16 אחוזים בתלונות שהוגשו למשטרה. הפרקליטות מביאה לבתי המשפט תיקים מובהקים כמעט סגורים".
"הקושי הראשון שפתרנו היה נושא ההתנגדות - הובהר שאין צורך להתנגדות פיזית או אמירה אבל אנחנו עדים לתחכום מצד העבריינים שדואגים לכיסוי עצמי בין אם לפני ובין אם אחרי, ששולחים הודעה "נהנית"? והנפגעת משיבה. השאלה עד כמה פתק שהושאר או סמס שנשלח הוא חסם מפני הגשת כתב אישום. פנתה אלי צעירה אחרי אונס מזעזע ואלים שהאנס פנה אליה שוב ושוב, ובסוף כדי להורידו ממנה, כתבה שנהנתה והתיק נסגר. דבר נוסף הוא הפוסט טראומה - המשטרה סוגרת תיקים מחוסר הבנה של הדרגתיות הצפת הפרטים אצל הנפגעת".
"תופעה נוספת היא של סגירת תיקים בשל שכרות. פנתה אליי משפחה של ילדה בת 13 שהפרקליט המקומי סגר תיק בטענה שהריח ריח שיכר מפי הפוגע. יש פה הגנת שכרות שלא אמורה לתפוס במקרה של אונס".
"סוגיה נוספת היא של סגירות מהירות בתחנת המשטרה. יש מקרים בהם החקירות לא מתבצעות באופן מלא כי הנפגעת נסערת, שתויה, או עם סמים והפרקליטות גונזת את התיק ומסרבת, לפי מה שדווח לי, להיפגש עם מישהי שהתיק שלה נסגר בגניזה מהירה".
"לגבי עררים- הזמן שעובר ארוך מדי, נאמר לי שרק אחוז אחד מהעררים מתקבל ואחת הסיבות היא שמכתב הסגירה מגיע אחרי זמן רב אם בכלל וזה מונע ערעור. לאחרונה נאמר שהימנעות הנפגעת לעבור עימות מול הפוגע היא חסם עיקרי להגשת כתב אישום וטיעון לסגירת תיקים. אני לא מכירה תנאי כזה בחוק ובוודאי עומדת לנפגעת זכותה שלא להתעמת".
"נושא נוסף הוא חיסיון הטיפול הפסיכולוגי. בתיק 'קסטיאל' נדרשו לחשוף את פרטי הטיפול הפסיכולוגי. תנאי של הסרת חיסיון להגשת כתב אישום הוא בעייתי ביותר. אם כ-80 אחוזים מהתיקים נסגרים ומתוך מה שנשאר, 71 אחוזים ממקרי האונס מסתיימים בהסדרי טיעון, מגיעים בסוף לבית המשפט אולי חמישה אחוזים. זו לא עשיית צדק. לא נעשה צדק עם הנפגעות והנפגעים ולא עם הציבור. הטענות החוזרות לגבי סגירת תיקים בשל שכרות, פוסט טראומה וקיפאון מצביעות על שיטתיות"
נפגעות תקיפה מינית ובני משפחותיהן, שיתפו את חברי הכנסת בתהליך שעברו ובתיקים שנסגרו: ל' שמלווה נפגעת תקיפה: "קטינה בת 16 שהוצע לה לעבוד בבית הכנסת בניקיון, הגבאי בן למעלה מ-70, מנצל אותה מינית חצי שנה. בזכות ערנות מוגשת תלונה במשטרה והוא טוען שזה היה בהסכמה ובספונטניות, היא נמצאת בעימות ומודה שלאחר כמה פעמים שניסתה להתנגד היא הרפתה ושיתפה פעולה והוא מאשר שנאלץ לשכנעה עד שהסכימה והתיק נסגר. ערערנו על הסגירה ולצערי בהתמשכות הליכים מטורפת, לאחר שהתלוננו לנציבות פתחו את התיק והוגש כתב אישום והוא הורשע בעסקת טיעון. אם לא היינו מערערים התיק לא היה נפתח למרות גילאי השניים".
נפגעת אחרת סיפרה "אני מבית דתי למדתי באולפנה ובגיל 17 שלחו אותי ללמוד נהיגה אצל חבר של הוריי ובשיעורים האחרונים הוא ניסה להתחיל איתי ולא הבנתי ובשיעור אחד השקה אותי בבירה, התחיל לדבר איתי על נגיעה ושהוא ילמד אותי נשיקה לפני גיל 18. אני נרתעת והוא ממשיך לשכנע אותי ומשם מתחילה מערבולת ואני מקבלת ממנו הודעות, שיחות, עושה לי טובות ואני נענית לכל כי אני לא ממש מבינה מה קורה, אני פונה לחברה, למחנכת ולהורים ומגישה תלונה במשטרה. ברגע שהגשתי הייתי בטוחה שהכל יסתדר ואחרי 3 חודשים אבא שלי מברר ואומרים שהתיק נסגר. בפרקליטות אומרים שאין שום בעיה שגבר בן 50 יהיה עם בת 17 כי לא אמרתי "לא" מספיק וכי אין יחסי מרות. זה מתסכל. הייתי שנתיים בטיפול פסיכולוגי. כשאני חוזרת למגוריי ורואה אותו ברכב עם בחורה זה משגע אותי בעיקר שבמסל"ן הכירו את השם כשהתלוננתי כי בחורה נוספת לא העזה".
נפגעת נוספת העלתה את בעיית סגירת התיקים בשל שכרות הפוגע: "לפני ארבע שנים נאנסתי באלימות והתנגדתי בכל כוחי, היו ראיות של הקלטות שלו בהם מודה ולוקח אחריות. הוא אמר שהיה בהשפעת אלכוהול ולא זוכר ויש לו פלשבקים. כשזימנו אותי לפרקליטות אמרה הפרקליטה שיש מספיק ראיות שאנס אותי אבל בגלל שכרותו יש קושי להוכיח שהתכוון לאנוס ושלכל עבירות המין נדרשת כוונה ולכן התיק ייסגר. היא הציעה לי לתבוע אותו אזרחית כי שם הגנת השכרות לא תקפה. יצאתי בהרגשה שדמי מותר, שאם היה כורת את רגלי השכרות לא הייתה תקפה. נשארתי עם פוסט טראומה ואני מרגישה שאני נאנסת שוב ושוב. כל השנים הייתי תלמידה מצטיינת והתקבלתי למכון ויצמן והכל השתנה, חיי נעצרו ואני לא יכולה ללכת בלי לפחד לראות אותו. למה הפרקליטה לא החזירה להשלמת חקירה? למה זה פוטר אותו מכך שפצע אותי כל-כך קשה. הערר שלי נדחה השנה בטענה שלא היה מודע".
נפגעת ואמה סיפרו על פגמים בחקירה: "בגיל 15 עברתי אונס בידי מאמן הכדורסל שלי ואת השנים האחרונות "ביליתי" במוסדות לבריאות הנפש. הייתי ילדה למופת והיום אני לא מצליחה לחיות. התלוננתי במשטרה והשנה סגרו את התיק מחוסר ראיות. החוקרים והפרקליטה האמינו לי. בעדותי נתתי טלפונים של בנות אחרות שהעידו שהייתה התנהגות לא הולמת, שראו אותו נוגע בי והחוקר שהתקשר אליהן לא ידע על מה הוא אמור לחקור אותן". אמה של הנפגעת: "המשטרה הייתה אדיבה אבל לא מקצועית. החוקר היה גבר ולא היה לו מושג מה הוא חוקר ולפי החומרים שאסף נסגר התיק. מהרגע הראשון שהגשנו תלונה אמר לנו שהסיכוי קטן ועדיף לטפל בבת. דרשתי ממנו לחקור, להוציא את שיחות הטלפון שעד היום לא הוציאו"
אילת אורנשטיין ממדור נפגעי עבירה במשטרה: "בשלוש השנים האחרונות יש מגמת ירידה במשך הטיפול בתיקים. סגירת התיקים היא בידי הפרקליטות. אני לא מכירה "גניזה מהירה". חוקרי עבירות מין היום עוברים הכשרות, גם נושא הפוסט טראומה כלול. תמיד ההעדפה היא שאישה תחקור אישה".
ליזו וולפוס רפרנטית נפגעי עבירה בפרקליטות מחוז ירושלים: "רוב עולמי מוקדש להעמדה לדין של עברייני מין - ואנחנו כואבים את כאב נפגעי העבירה. על-פי נתוני הפרקליטות בדומה לנתונים על כלל העבירות, גם בעבירות המין בחמישית מהתיקים מוגשים כתבי אישום. זאת למרות שהרף הראייתי יחסית גבוה וקיים קושי ראייתי כי העבירות נעשות בחדרי חדרים ללא עדים. לגבי טענת השיהוי, 71 אחוזים מהתיקים טופלו ב-2015 תוך חודש והנתונים דומים בשנים שלאחר מכן. ב-2016 - 74 אחוזים מתיקי עבירות המין הסתיימו בהסדרי טיעון. גם ב-2017 נשמר אותו יחס. תופעת הקיפאון מוכרת היום בפסיקה כאי הסכמה ועם זאת בית המשפט עדיין בודק את הנקודה הזו בראות עיניו של הפוגע, איך יכול היה לדעת שפירוש התגובה הוא אי-הסכמה. אני מנהלת תיקים של נפגעות שהמשיכו לנהל קשר חברי או משפחתי עם הפוגעים ואנחנו מביאים אותם לבית המשפט. אנחנו בוחנים את סך הראיות. אני לא הולכת רק עם התיקים המובהקים ביותר". ביחס לטענות הנוגעות לפוסט טראומה אמרה כי "ההתפתחות המדורגת של הזיכרון מוכרת בבית המשפט וזו חלק מהדינמיקה וגם זה לא פעם מחזק את התיק". ביחס לשכרות אמרה כי "לא נמצאה הנחייה לסגור תיקים בעקבות כך". ביחס לעימות אמרה כי "אי עריכת עימות אף פעם לא היוותה שיקול נגד הנפגעת. זה חסם נפשי מאוד ברור של מתלוננת שלא לעמוד מול הפוגע בה". עוד אמרה כי "ברוב המקרים מנסים למנוע את פתיחת החיסיון ומגנים על עמדת נפגעת העבירה".
עו"ד יפעת רווה ממשרד המשפטים ציינה שהייתה תקופה של אי-בהירות בעקבות פס"ד כדריה, ובעקבותיו נערכה ישיבה במשרד המשפטים והובהר שממשיכים לפעול לפי הוראות חוק העונשין הקובע ששכרות לא פוטרת מאחריות פלילית.
