בלב החקירה עמדה כוכבית יצחקי, מנהלת מחלקת התשלומים של המשרד, שהייתה מסוכסכת עם גבאי ובמשך זמן רב אספה כמויות עצומות של חומר נגדו. "לאחר פתיחת החקירה הסמויה, כוכבית היא זו אשר הביאה את כל המסמכים שאספה אל היחידה החוקרת (להב 433). בהנחיית המשטרה, כוכבית הייתה מי שבדקה את המסמכים, עיבדה חלק ניכר מחומר החקירה עבור המשטרה, ערכה חיפושים לאיתור מסמכים בארכיב המשרד, וכן עשתה עוד פעולות חקירה רבות, לרבות הוצאת מסמכים ממחשבי משרד החוץ ואיסוף מידע", מתארת בר-אשר.

בר-אשר אומרת: "לא רק שמניעיה של כוכבית לא נבדקו, אלא ניכר היה, כי נעשה ניסיון להשתקת מי שהעלה נושא זה או להתעלם מדבריו. דוגמה מובהקת לכך היא אופן חקירת העד יעקב גרביאן [שהיה כפוף לה]. התנהלות חקירתו במשטרה הייתה מטרידה. כל אימת שהחל להסביר לחוקרים דברים הקשורים בסכסוך שבין כוכבית לנאשם, בטינה שרחשה לו, בפרשנות השגויה לכאורה, שניתנה למסמכים לנוכח פרשנותה, או כל אימת שהעלה דברים הנוגעים להבנה שגויה של החוקר את העובדות, החוקרים השתיקו אותו, עברו לשאלה הבאה ומנעו ממנו להשלים את תשובותיו". למרות שיצחקי הייתה כפופה לגבאי, היא פירשה את פעולותיו וקבעה אם היו תקינות - אך בדיעבד התברר שלא היה בסיס עקבי להחלטותיה ושהרוב המכריע של טענותיה הופרכו.

"עוד קודם לחקירה ואף במהלכה, העלילה כוכבית על הנאשם ועל אחרים כי עשו כלפיה אינספור מעשים אשר כללו גרימת נזקים לרכושה, אך מעולם לא הציגה ראיות כלשהן לעצם התרחשותם של אותם אירועים או לגרימת אותם נזקים שעליהם סיפרה", מציינת בר-אשר. "אף במהלך עדותה המשיכה כוכבית בניסיונה לחזור על פחדיה או על חששותיה מפני הנאשם, על דאגתה לביטחונה ולביטחון משפחתה, אך היא לא הצליחה לבסס חששות אלו על דבר ממשי... באותם מקרים מועטים שבהם ניתן היה לבדוק את טענותיה של כוכבית בעניין מעשיו של הנאשם, נמצא כי לא היה אמת בתלונותיה". יצחקי "הטילה מורא על חבריה לעבודה, בעצמה התחמקה מעבודה, גרמה נזקים והרבתה להיעדר".

התנהלותה של יצחקי בעדותה הייתה חריגה ו"גרמה לאי נוחות רבה, בלשון המעטה". לתדהמתה של בר-אשר, היא הגיעה לבית המשפט "מלווה במאבטח שרירן וגדל גוף, אשר גונן עליה בדרכה לעדותה, בבניין בית המשפט ובמהלך עדותה. משונה עוד יותר הייתה העובדה שהתבררה, כי את המאבטח העמיד לרשותה משרד החוץ, בעוד הרושם היה כי היה זה תנאי להגעתה למתן עדות" - למרות שלא היה בכך כל צורך. "בכך לא הסתיימה הדרמה, המלאכותיות והמבוכה". היא יצרה "מהומה רבתי" כאשר נשאלה על היעדרויותיה התכופות, טענה שמדובר בפגיעה בפרטיותה והשיבה רק בדלתיים סגורות. היא הפילה את עצמה מן הכסא עליו ישבה והתנהגותה "הייתה חריגה באופן קיצוני (לא זכור לי אף לא מקרה אחד דומה), ואשר ניכר היה כי יצרה אי-נוחות ומבוכה בקרב הנוכחים באולם".

הסתייעותה הניכרת של המשטרה ביצחקי הייתה פסולה, קובעת בר-אשר: "אין מקום לכך שהעובד המסייע בחקירה יהיה עובד זוטר הכפוף לעובד הבכיר שנחשד ונחקר. אף אין מקום לכך שיהיה זה עובד המסוכסך עם הנחקר ואף עם עובדים אחרים. בעיקר מצופה שלא יהיה זה עובד אשר נגוע במניעים אישיים, אשר בפיו אינספור תלונות על התנכלויות לכאורה, מצד הנחקר, אשר היו ידועות לחוקרי המשטרה. די היה בעצם אותן תלונות תכופות שהשמיעה כוכבית באוזני החוקרים, כדי לשלול את האפשרות שהיא תהיה מעורבת בחקירתו של מי שעל-פי טענתה התנכל אליה. על אחת כמה שהיה מקום למנוע כל מעורבות שלה בחקירה, לאחר שנמצא כי כל תלונותיה על התנכלויות מצד הנאשם היו תלונות שווא, אשר לא נתמכו בדבר.

"...ניהול החקירה ועשיית פעולות חקירה משמעותיות באמצעות כוכבית, כמו גם שמירת המפתחות של הארון שבו נשמרו מסמכי החקירה ברשותה של כוכבית נמשכו, למרות חששות שהועלו, כי היא עלולה לשבש את החקירה אם המסמכים יושארו ברשותה ללא פיקוח... הבעייתיות במעורבותה של כוכבית בחקירה נעוצה בראש ובראשונה מכך שפעולות החקירה המהותיות נעשו באמצעות מי שהייתה נתונה במצב של ניגוד עניינים מובהק, באופן אשר פגם בחקירה, כך ולו מטעמי מראית עין.

"...לא זו בלבד, אלא שמעורבותה של כוכבית בחקירה מעלה תחושה של מעין 'הפרטה' של החקירה ומסירתה לידי גורם אשר ישנו יותר מחשש, כי היה בעל עניין אישי בחקירה... אין לקבל מצב שבו פעולות חקירה רבות ומהותיות נעשות באמצעות מי שאינו חוקר משטרה. על אחת כמה וכמה שאין לאפשר זאת במקום שלגבי אותו גורם עלו חששות מובהקים כי הוא בעל עניין בתוצאות החקירה ואשר למצער למראית עין, הוא נתון בניגוד עניינים". בר-אשר מסכמת: "לא מצאתי לנכון לתת משקל ראייתי ממשי לדבריה, אם בכלל".

עוד אומרת בר-אשר, כי הפרקליטות לא השכילה להציג בפניה בצורה ברורה וסדורה את נוהלי התשלום במשרד החוץ בתקופה הרלוונטית, והיה עליה להרכיב תצרף מקטעי עדויות רבים. בין היתר, הפרקליטות לא הגישה את דרישות התשלום המקוריות עליהן ביססה חלק משמעותי מהאישומים ולא סיפקה הסבר של ממש להיעלמותן. לעומת זאת, היא הציגה דוחות נוכחות אותם שלפה יצחקי ממחשבי המשרד - וזאת בלא סמכות, ללא צו של בית המשפט ותוך פגיעה בפרטיות העובדים. הפרקליטות ייחסה לגבאי "שיטה" של אישור תשלומים שלטענתה אפשרה לו לגנוב כספים לכיסו - אך בפועל, רק חמש דרישות תשלום מתוך 30,000 בהן טיפל מדי שנה הובילו לאישומים נגדו. טענת ה"שיטה" הופרכה גם בראיות, שהיו ממילא נסיבתיות וגבאי סיפק הסבר הגיוני חילופי לטענות שהועלו נגדו.

בנוגע לנופשונים אומרת בר-אשר, כי העובדות שעלו בפניה "מדהימות בחריגותן. כך בשל עצם הטבת הנופשונים אשר הסתכמה במיליוני שקלים בשנה מכספי ציבור, בעוד שלא ברור מכוח מה ניתנה. כך בשל היעדר כללים או נהלים להסדרת אותם נופשונים, וכך גם בשל אופן מתן ההטבה הייחודית והלא-שוויונית, אשר לא עוגנה בשום מקום". אלפים נהנו מהם מדי בשנה במשך שני עשורים (עד 2013) על-פי "תורה שבעל-פה שהתגמשה לפי הצורך או הרצון של גורם עלום" ואשר בפועל היו ממנה חריגים רבים, הן בהזמנות והן בתשלומים, כולל על חשבון קופת המשרד.

בפיה של בר-אשר ביקורת קשה במיוחד על חוקרי להב 433: "לנוכח התנהלותה המבישה של חקירת הנאשם, כבר בשלביה הראשונים, עוד בטרם ניתנה לו הזדמנות למסור את גרסתו, אין להתפלא על בחירתו שלא להשיב לשאלות חוקריו. כך במיוחד מעת שנוכח כי לדידו וכפי שאף אמר לחוקריו, דובר ב'תפירת תיק', ולאחר שהמלצת בא-כוחו הייתה לשמור על זכות השתיקה. בחירת הנאשם לשתוק בהמשך חקירתו אף הייתה התנהלות הגיונית, לנוכח ניסיונות השפלתו בדרכים שפלות הראויות לגינוי ולביקורת. כך ככלל וכך על אחת כמה וכמה עת הניסיונות להשפלת הנאשם נעשו באופן מקומם, תוך שימוש פסול בנסיבות המצערות של מותה הטרגי של אשתו ואף תוך שימוש פסול ולא ראוי באיום בהשפלת בנותיו, לרבות בתו שאותה עת עדיין הייתה קטינה. אף לא ברור מדוע היה צורך לעצור אותו באופן משפיל דווקא במקום עבודתו.

"...מקריאת חקירת הנאשם עולה תחושה קשה, כי בכל מקרה, לא הייתה כל חשיבות לתשובות שהיה משיב לשאלות שהוצגו לו, מאחר שלשיטת החוקרים האפשרות האחת והיחידה, שאין בלתה, הייתה כי נפל ברשתם 'דג שמן', שאינו אלא גנב, שדבר תפיסתו תפורסם בכותרות העיתונים, וכי התזה אשר נשענה על תוכן תלונותיה של כוכבית, היא האפשרות היחידה, בבחינת 'דברי אלוהים חיים'. כפי שעוד יובא במסגרת הדיון באישום החמישי, גם במקום שבו ביקש הנאשם כי ייבדקו טענותיו (באותו עניין ביקש שייבדקו חשבונות הבנק שלו), התגובה לכך הייתה זלזול מוחלט ובכל מקרה, הבדיקה שביקש להוכחת גרסתו, לא נעשתה.

"קריאת תכתוב חקירת הנאשם מותירה תחושה קשה ומדאיגה, אולי אף מפחידה, לנוכח אופן התנהלות החקירה, לנוכח הדברים השפלים והלא ראויים אשר הוטחו בו ללא כל הצדקה נראית לעין. תחושה קשה זו אף נובעת מאטימת האוזניים הלא מובנת לתשובותיו ומאי בדיקתן. כבר מראשית החקירה עולה כי לא הייתה כל נכונות או רצון לשמוע את גרסת הנאשם, לבחון אותה ולבדוק את תוכנה. אין אפוא, להתפלא על בחירת הנאשם לפעול על-פי עצת בא-כוחו ולהימנע מלהשיב למי שממילא אטם את אוזניו במפגיע מכל ניסיון לשמיעת תשובותיו והפגין אי-רצון לבחון, שמא יש בהן ממש". בשל כך, קובעת בר-אשר, גרסתו של גבאי אינה גרסה כבושה והיא נותנת בה אמון מלא.

בר-אשר עוברת לעסוק באישומים הספציפיים נגד גבאי. לגבי הכסף שהועבר מהשגרירות בקהיר היא אומרת כי מדובר היה באירוע חסר תקדים שלא היה לגביו נוהל מסודר. גבאי היה מוסמך להחליט כיצד לנהוג בכספים, והחלטתו להותיר אותם בכספת במשרדו הייתה סבירה והגיונית. ההאשמות נגדו בהקשר זה אינן אלא "השערה מרחיקת לכת אשר איננה מבוססת על דבר מעבר להשערה תמוהה מאוד".

בנושא הנופשונים מראה בר-אשר, כי הפרקליטות הציגה קטעים בלבד מעדותו של אשורי – כולל בבית המשפט עצמו. כך למשל, היא יצרה רושם כאילו אשורי טען שרק גבאי יכול היה לאשר את הנופשונים – בעוד שתשובתו הבאה התייחסה לאישור של אגף הרווחה. בשני מקרים אחרים הציגה הפרקליטות רק את תשובותיו של אשורי במשטרה ולא את השאלות, מה שכמובן מוציא אותן מההקשר. במקרה נוסף היא הציגה מילים בודדות בלבד מתוך שיח ארוך בין אשורי לבין החוקר בנושא אחר, כאשר התמליל המלא זרוע ברישומים כגון "משפט לא ברור". בר-אשר סבורה, כי אשורי ניסה להטיל על גבאי את האחריות לעבירותיו-שלו, טענה שנדחתה בפסק דינו של אשורי.

התנהלות דומה של הפרקליטות הייתה לגבי עדותו של מתן פירו, קניין במשרד החוץ, שהעיד על הרכישות בחנות "בנטל": היא הציגה "דברים נבחרים" מתוכה והתעלמה מכך שגם הוא היה מעורב בפלילים וניסה לגלגל את האשמה לעבר גבאי. בנוסף לכך, לא הוצג כל מניע ולא היה כל היגיון בכך שגבאי יאשר גניבות למענו של אשורי (הן בנושא הנופשונים והן ברכישות הבשר). השניים לא היו מיודדים ומעולם לא עבדו יחדיו ואורחות חיים שונים לחלוטין. הפרקליטות טענה שהיו ביניהם קשרי חברות, תוך התעלמות מחומר הראיות – קובעת בר-אשר. לסיכום אישומי הנופש בכינר והרכישות ב"בנטל" אומרת בר-אשר, כי המדינה אפילו לא התקרבה לרף הדרוש להרשעה.

בהמשך קובעת בר-אשר, כי לא היה כל פסול בהתנהגותו של גבאי לגבי הנופש במלון הרודס. האישום נגדו מבוסס על "ראיות נסיבתיות ובעיקר על השערות ועל פרשנויות בלתי מבוססות", בעוד גרסתו של גבאי הגיונית יותר ונתמכת בראיות הסותרות את טענות התביעה. "המאשימה אינה יכולה להעלות טענה שאינה עובדתית, הנסתרת בראיות ומבלי להראות שהדבר אפשרי", מעירה בר-אשר על אחת מטענותיה.

לגבי אישום השוחד אומרת בר-אשר, כי לא הובאה כל ראיה בדבר תמורה שגבאי נתן למרילי או שיכול היה לתת לו, או שמרילי חשב שיוכל לקבל מגבאי. בניגוד לדברים שהתביעה ניסתה להכניס לפיו של מרילי, הוא לא סבר שלגבאי יש נגיעה לקשריו עם משרד החוץ ולא הניח שיכולה לצמוח לו טובת הנאה כלשהי מהקשר עימו. גבאי אישר את התשלומים למרילי כמו לכל ספקי המשרד ולא היה לו שום קשר ישיר איתו – וזאת בניגוד לאשורי, שכאמור הורשע בקבלת שוחד ממנו. לא הוכח שגבאי לא שילם תמורת מכשירי החשמל, והמשטרה סירבה לבדוק את חשבון הבנק שלו כאשר אמר ששם תימצא ההוכחה לתשלום.

בהקשר זה אמרה לו החוקרת: "חתיכת גנב קטן אתה זה מה שאתה. גנב קטן, גנב קטן ומלוכלך. אל תספר לי סיפורים. חשבונית אחת לא הייתה בבית שלך, בטח שלא תהיה חשבונית בבית שלך כי אתה לא שילמת. אתה לקחת שוחד. אתה לקחת שוחד מכולם. אתה לקחת שוחד משפע ואתה לקחת ממחסני גבעת שאול... אל תעשה לי פרצופים ככה. כל הפחיות קולה שבחדר שלך וכל הבקבוקי שתייה, אל תספר לי סיפורים". על כך אומרת בר-אשר: "למרות הטחת אינספור האשמות מופרכות ובלתי מבוססות בדבר לקיחת שוחד במאות אלפי שקלים, למרות שלל עלבונות חסרי כל בסיס או אחיזה שהוטחו בנאשם ללא כל הצדקה נראית לעין, בסופו של דבר לא נמצא כל בסיס לכל אותן האשמות מופרכות ולכל אותן עלבונות שהוטחו בו שבעניינן כלל לא הואשם".

בר-אשר גם מעלה את האפשרות של פברוק ראיות נגד גבאי. באישום האחרון נגדו נטען, כי קיבל במרמה תשלום תמורת שעות נוספות וכי זייף מסמכים לצורך כך. במהלך החקירה הסמויה נגדו, התבקש גבאי בצורה חריגה להציג את אישורי החשב בנוגע לשעות הנוספות.

"קשה להשתחרר מהרושם, כי אותו אישור, אשר על-פי טענת כוכבית 'שוקי זייף לעצמו', לא נמצא. מה עושים? מבקשים אישור חדש. ליתר ביטחון, מבקשים שניים. זאת מתוך ידיעה ברורה שאף הפעם יפעל הנאשם בדיוק כפי שפעל בעבר עת התבקש להמציא אישור בעניין השעות הנוספות וכי אף הפעם ימציא את האישור בדרך של משלוח מברק בשמו של חשב המשרד. מטעמי זהירות נדגיש, כי כל האמור כאן, אינו אלא בגדר ניחוש או השערה וכי אין בכך כדי לקבוע ממצאים או עובדות. עם זאת, ניחוש זה, כך לטעמנו, הגיוני יותר מאשר האפשרות כי סתם כך, ללא כל קשר לחקירה הסמויה שהתנהלה באותם ימים, לפתע פתאום, התבקש הנאשם להמציא שני אישורים בעניין השעות הנוספות. כל זאת בעוד ממילא לא היה בהם כל צורך".

בסיום פסק הדין חוזרת בר-אשר לפגם הבסיסי החמור שבניהול החקירה: "בנסיבות כה מובהקות של חשש ממשי לניגוד עניינים, אף לא ניתן לקבל את טענותיה של המאשימה, כי לא על כוכבית נבנה התיק ואף לא על סמך דבריה הוחלט לחקור את הנאשם או להגיש נגדו כתב אישום, אלא על סמך המסמכים שהיא המציאה. מבלי להידרש עתה לשאלה אם אומנם דובר רק במסמכים ולא בפרשנותה של כוכבית לאותם מסמכים, השאלה אינה רק מה עמד בבסיס ההחלטה לפתוח בחקירה ולהגיש כתב אישום, אלא ישנה חשיבות גם לאופן שבו הדברים נראים.

"אין צריך לומר, כי על חקירת משטרה להיעשות באמצעות חוקרים עצמאיים, נעדרי פניות אשר חקר האמת ורק חקר האמת עומד לנגד עיניהם. אפילו תתקבל הטענה כי לא היה במעורבותה המשמעותית של כוכבית בחקירה כדי לפגום באובייקטיביות של החקירה – ואיני נדרשת לכך עתה – הרי שללא ספק היה במעורבותה כדי לפגום בנראות וליצור מצג של חקירה שאינה אובייקטיבית ואינה נעדרת פניות או מניע אישי".

בר-אשר מסיימת באמירה יוצאת דופן: "לבסוף, לפני חתימת הכרעת הדין ולעת נעילה, אבקש להביע את צערי העמוק ולהתנצל בפני הנאשם על העיכוב המשמעותי במתן הכרעת הדין. הטעמים אשר לצערי, הביאו לעיכוב זה הובאו בהחלטה מיום 11.2.2021. לצערי הרב, בשל היקפו העצום של תיק זה ולמרות רצוני שלא לעכב את מתן הכרעת הדין, הקדשת הזמן שנדרשה לשם כתיבתה לא התאפשרה קודם לכן. אכן, בצדק רב, אילוצים אלו אינם מעניינו של הנאשם, אשר ללא ספק סבל עינוי דין בהמתינו להכרעת דין זו ועל כך התנצלותי הכנה מעומק לבי".

את המדינה ייצגו עוה"ד עומרי קופלר ומושיקו פרץ, ואת גבאי – עוה"ד דרור מתתיהו, דנה שול ועומר אבירם.