המחדל הגדול של פרויקט תעודות זהות חכמות

מאז 1995 אירעה שרשרת של אירועים, אותה מונה המבקר לפרטיה, שיחד מצטרפת למסכת אחת גדולה של כישלון וביזיון. ואם מישהו מוטרד, אז ראוי לו לדעת כי איש לא שילם בראשו בגין כך.

ב-2003, שנתיים לאחר שיצא המכרז הראשון, הוא בוטל על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך מתיחת ביקורת חריפה על צורת ההתנהלות של משרד הפנים בפרשה. באוגוסט 2005 יצא מכרז חדש לדרך, וגם הוא נמשך שלוש שנים. בסופו נחתם ההסכם עם HP לייצור התעודות. המו"מ בין HP לממשלה היה קשוח, ולווה בתביעות משפטיות מצד ספקים שלא זכו במכרז, דוגמת דפוס בארי, תביעות שחלקן טרם הסתיימו, "בזכות" הסחבת המפוארת שמאפיינת את עבודת בתי המשפט.

גם לאחר שנחתם ההסכם הסופי עם HP, שעשתה את כל ההכנות הנדרשות לייצור התעודות, כולל הקמת קו ייצור באור עקיבא, ייצור התעודות המשיך להתעכב. הסיבה: החלטתו של שר הפנים דאז מאיר שטרית, להוסיף לתעודות את האלמנט הביומטרי. משמעות החלטת השר שטרית היא שכל אזרח שיקבל תעודה חדשה, יצטרך לתת טביעות אצבעות שייאגרו במאגרי מידע ביומטריים. ההחלטה הזו עצרה שוב את הפרויקט ופתחה דיון ציבורי סוער לגבי הנחיצות של מאגרים אלה והחשש לפגיעה בפרטיותם של האזרחים.

הדיון הזה לא הסתיים עד היום, מה שאיפשר למשרד הפנים לתרץ את המחדלים הקודמים שלו ולא לייצר את התעודות, בטענה שהחוק הוא זה שמעכב אותו, דבר הרחוק מאוד מהמציאות: בהסכם המקורי עם HP כתוב במפורש שייצור התעודות יהיה בשני שלבים, שלב אחד לפני חקיקת החוק הביומטרי והשלב השני עם אישור החוק. על-פי אותו חוזה, בשנת 2010 HP הייתה אמורה לספק חמישה מיליון כרטיסים גולמיים למשרד הפנים, שייוצרו במפעל הייצור של פתקית בקיסריה. אבל מאחר שהחוק טרם מיושם (כאמור, רק שלשום אושרו התקנות לפיילוט), אז קווי הייצור של המפעל הושבתו במשך שנה ללא כל סיבה.

לפיכך, המלצתו של המבקר להיחלץ מהתסבוכת בפרשה היא הגיונית מאוד: "התחילו לייצר היום את התעודות החכמות", קבע המבקר בשפתו המשפטית, "ללא השבב הביומטרי. כך תגבירו את תחושת הביטחון של האזרחים, ותגדילו את היכולת לבצע זיופים בתעודות הקיימות. את נושא הזיהוי הביומטרי נשאיר לפעם אחרת, כאשר הויכוח סביבו יסתיים, אם בכלל".

אליהו ישי, שר הפנים, אחראי להמשך המחדל. הוא יכול היה להפנים את המלצת המבקר ולקבל את עצתו, עצה של איש חכם ומבוגר, לשחרר את התעודה, שהפכה להיות בת ערובה בקרב על הביומטרי. אלא שישי לא נהג כך. על אחריות מיניסטריאלית, המבקר אפילו לא טורח להתייחס, ובצדק. אף אחד משרי הפנים שכיהן בתקופה האחרונה במשרד, מאז 1995, לא נתן את הדין בעקבות מחדל זה. השר אליהו ישי, העומד בראש משרד הפנים כיום, ירש את המחדל הזה משרים אחרים. אלא שהשר ישי כבר הוכיח בתחומים אחרים שהמילה "אחריות" לא מצויה בלקסיקון שלו. השורה התחתונה: אזרחי ישראל ימשיכו להסתובב עם תעודות מרופטות שכל ילד יכול לזייפן.