לפני כשנה וחצי (מרס 2015) הזדעזה הארץ, ראש הממשלה העיז לנאום בקונגרס האמריקני, וזאת כמה חודשים לפני הבחירות.
ברק אובמה זעם מאוד על המהלך, ויפי הנפש בישראל אמרו כי זה לא נאות להתערב בבחירות בארץ אחרת.
זה עתה התגלה כי בארהב לא הסתפקו בנסיונות של דיבור ונאום, להשפיע על תוצאות הבחירות בארץ, הממשל האמריקני מימן עמותה שתפקידה היה לגרום להפלת נתניהו ולבחירת פרסונה אחרת, כך עולה מחקירת ועדה של הסנט בנדון, ואין מי בצד השמאלי של המפה יוצא חוצץ נגד התערבות בוטה זו.
והנה חולפים להם 12 חודשים, הבחירות בארה"ב על הפרק, הרוחות סוערות בארה"ב כאשר הפרשנים אומרים כי זה נבלה וזאת טריפה, ומי לא נשאר אדיש אלא מביע דעתו בפומבי - נשיא צרפת שאומר שבחירת טראמפ מהווה סכנה ליציבות הקשרים עם גוש היורו.
המדינה תהרס
וגם ראש ממשלת בריטניה, זה שרק עכשיו מזעזע את כל אירופה עם היציאה הצפויה של אנגליה מהגוש האירופי, יוצא נגד טראמפ, אבל הוא לא היחיד גם ראש ממשלת קנדה יוצא נגד טראמפ, ומהות היחסים שתיוצר אם טראמפ יבחר.
זה מזכיר לי מאוד את הבחירות בהן עלה הליכוד לשלטון, גם אז טען הצד שכנגד כי מיד תפרוץ מלחמה, המדינה תהרס ועוד ועוד.
אז אני הקטן שואל מה שמותר למכובדים הללו, להתערב ברגל גסה בבחירות בארה"ב. אסור לנו וכל זה למה כי אנחנו חושבים אחרת מהם, ואנחנו רוצים שלטון כזה או אחר בארה"ב. עד מתי תמשך הצביעות הזאת, הן הפנימית, והן החיצונית.
דעתי היא כי דברים ונאומים של פוליטיקאים אינם בעלי השפעה על דעת הבוחר, בודאי לא כאשר מדובר בבחירות מעבר לים, מי מאזין לנתניהו בארה"ב, על מי הוא יכול להשפיע, על מי משפיע קמרון שאפילו על אזרחיו הוא לא מצליח להשפיע. תנו לדבר, זאת הרי הדמוקרטיה דיבורים דיבורים ותו לא.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
