הדמוגרפיה היהודית-אמריקנית והתמיכה בישראל

העיתונאי אלכסנדר יופה פירסם ב"טיימס של ישראל" ב-25 לנובמבר 2013 מאמר תחת הכותרת:
American Jewish Demography and the Challenge of Supporting Israel

דבריו אקטואליים גם היום ואלה עיקרי הדברים:

המחקר של "המרכז למחקר פיו" הראה שהסקטור הלא-אורתודוכסי בקרב יהדות ארה"ב הולך ומצטמק בשל נשואים מעורבים, ילודה נמוכה המלווה בחוסר עניין בישראל. לעומת זאת, הסקטור האורתודוכסי גדל במהירות. יופה צופה שתוך 25 שנים הקהילה היהודית האמריקנית תהיה קטנה יותר, חרדית יותר ופחות עשירה. השאלה שהוא מעלה: מה יהיה גורל התמיכה בישראל.

מאז ייסודה של ישראל הייתה תמיכת יהדות ארה"ב חיונית מבחינה פיננסית ומדינית והייתה מבוססת על אינטגרציה לזרם המרכזי הפרוטסטנטי.

התמיכה הפיננסית

התמיכה הפיננסית הגיעה למיליארדי דולרים. רק המערכה למען עליית יהודי בריה"מ וקליטתם בין השנים 1990-1991 עלתה 880,000,000 דולר. גם היום עדיין מהוות התרומות לישראל מאות מיליוני דולרים ויהדות ארה"ב תורמת גם לארגונים ישראלים. הם תורמים גם למערכת הרווחה והחינוך. יהדות ארה"ב תורמת גם לפילנטרופיה לא-יהודית בסכומים גדלים והולכים והשאלה היא למה יעדיפו היהודים לתרום בעתיד.

תוך כמה עשורים, כותב יופה, המבוגרים בקהילה ילכו ויתמעטו וכן הצעירים הלא- אורתודוכסים והאורתודוכסים המודרניים, לעומת החרדים והחסידים שילכו ויתרבו. ההוצאות הקהילתיות לצרכי שירות חברתי, בתי"ס ומוסדות תרבות נמצאות בעלייה ויופה שואל מה יהיה גורל התמיכה בישראל.

התמיכה המדינית

ככל שאחוז המבוגרים מתמעט והקהילה היהודית-אמריקנית הלא- אורתודוכסית מצטמקת, כך תיפחת גם התמיכה באינטרסים החיוניים של ישראל. גם העובדה שהדור הצעיר הלא- אורתודוכסי מגלה פחות עניין בישראל תתרום להעדר תמיכה.

יופה מדגיש שיש הגזמה בכוח ההשפעה של המיעוט היהודי- אמריקני. הוא סבור שקבוצות לחץ רבות חזקות יותר ובעלות השפעה יותר מהלובי היהודי- אמריקני. אבל, מצד שני, אין לזלזל בכישורים של הלובי הישראלי. אבל, השאלה היא, כותב יופה, מי בעתיד ישלם את ההוצאות של הלובי היהודי עבור הצוות והתיפעול של ארגונים למען ישראל. האם הקהילה האורתודוכסית תמממן בעתיד את פעילותום של ארגונים למען ישראל?

התחזית של יופה לגבי העתיד והאתגר

אם לשפוט מהמצב כיום, כותב יופה, הלוביסטים האולטרא אורתודוכסים פועלים למען הצרכים של הקהילות שלהם ברווחה, חינוך וכל השאר. העניין שלהם בישראל הוא שולי. הם אינם מתעניינים בגרעין האירני, בנפט המזרח תיכוני או בעניינים גלובליים. הם מסתגרים בתוך קהילותיהם.

החרדים הם אנטי- ציונים וההסתגרות שלהם מכלל החברה בה הם חיים היא בעלת פוטנציאל להביא לאובדן ההישגים היוצאים מהכלל של יהודי ארה"ב. ההתחרדות של הקהילה היהודית תשים קץ להתערות של הקהילה היהודית בחברה האמריקנית ולתרומות של היהודים בתחומי המדע, התרבות, המשפט והפוליטיקה.

ההצלחה של יהודי ארה"ב הייתה מתנה לישראל לא רק במונחים פיננסיים ומדיניים אלא גם בהסברה של הציונות וישראל בקרב הציבור האמריקני. העובדה שהיהודים השתלבו לתוך החברה האמריקנית- פרוטסטנטית בעלת הזיקה לתנ"ך והאמונה שהם בנו את "ירושלים החדשה" באמריקה עזרה לעורר אהדה לישראל בחברה האמריקנית ולשמור על רמה נמוכה של אנטישמיות ואנטי- ציונות בהשוואה לאירופה.

אבל, השינויים הדמוגרפיים באמריקה הביאו לגידול ההשפעה של קבוצות אתניות ודתיות שיחסן ליהודים ולישראל רווי דעה קדומה. רוב האמריקנים מהזרם האבנגליסטי עדיין אוהדים את ישראל, אם כי אינם זוכים להערכה על כך מיהודי ארה"ב. אבל, האחרים הם עוינים והנצרות כיום מושפעת מהדוקטרינה הנוצרית הקלסית במקום מהתיאולוגיה המודרנית והדבר מביא להעדפת הפלשתינים על היהודים כעם קדוש.

השינויים בדמוגרפיה היהודית יקשו על התערות יהודים בחברה מורכבת שהיא מוזאיקה של מיעוטים אתניים בעלי רקע אנטישמי. יופה צופה שהעויינות והניכור יגדלו. הוא בדעה שאידיאולוגיה אנטי- ישראלית חדרה לאדמיניסטרציה של אובמה ולשוליים של המפלגה הדמוקרטית. בטווח הקצר, לדעתו, המצב יהיה הפיך כאשר אובמה יסיים כהונתו, אבל, אם בעתיד היהודים לא יהיו מעורים בחיים הפוליטיים והתרבותיים, השפעתם תפחת, כולל בנוגע לישראל
הניגודים בתוך הקהילה היהודית-אמריקנית גדלים והשאלה, כותב יופה, היא האם החרדים והחסידים ישתלבו לתוך הקונצנזוס היהודי- אמריקני בנוגע לתמיכה בישראל.

האתגר, מסיים יופה, הוא להביא לדיאלוג חיוני כאשר הערכים מבחינה דתית הם כה שונים.