הזינוק בשערי המניות בבורסות בניו-יורק מאז השפל שרשמו בחודש מארס, מלמד שעשירי ארה"ב מתאוששים מן הקורונה; האחרים נותרים הרחק מאחור – קובע וושינגטון פוסט. הפערים ניכרים לרוחבו של המשק, ובמיוחד בתעסוקה: כל המשרות בשכר הגבוה שבו והתמלאו, לעומת מחצית בלבד מן המשרות ב-20 דולר ומטה לשעה.

כל מיתון פוגע בצורה הקשה ביותר בבעלי השכר הנמוך ביותר, אך הקורונה יוצרת פערים גדולים במיוחד בין העשירים לעניים ובין משקי בית לבנים ואלו של בני מיעוטים. אותו פער קיים בין חברות גדולות לקטנות: חלק מן הראשונות נהנות משערי שיא למניותיהן, בעוד האחרונות נאבקות על עצם קיומן. חלק מן הכלכלנים מדברים על התאוששות בצורת K, בה חלקי הכלכלה פונים בכיוונים מנוגדים, ומאשימים את מקבלי ההחלטות בוושינגטון באחריות למצב זה – במיוחד לנוכח הכישלון עד כה בהעברת חבילת סיוע נוספת.

ההבדל נעוץ בחלקו באופן ההתמודדות עם הקורונה, מסביר הפוסט. המעבר לעבודה מהבית היטיב עם בעלי תארים אקדמיים שרוב עבודתם היא מול המחשב: 63% מהם יכולים לעבוד מהבית, לעומת 20% בלבד מבעלי תעודת בגרות. העשירים שבין האמריקנים אף עדים לעלייה מחודשת – ואפילו זינוק – בשווי בתיהם, אשר עלו לרמה הגבוהה ביותר אי-פעם (במונחים מותאמי אינפלציה).

כאמור, החלוקה היא גם אתנית. רק 20% מהשחורים והשחורות חזרו למשרות שאיבדו במהלך הקורונה, לעומת 40% מהלבנים ו-45% מהלבנות. קרוב למחצית מן ההיספנים ו-42% מהשחורים אומרים, שלא יוכלו לשלם שכר דירה בחודש הנוכחי. ברשתות החברתיות מתפרסמים פוסטים קורעי לב על מי שלא יכולים לשלם את חשבון החשמל, אין להם כסף לקנות מזון ועומדים להיזרק מבתיהם בתוך מספר ימים. בחלקים רבים של ארה"ב שוררת תחושה של חוסר אונים, ואפילו התכנון משבוע לשבוע הוא בלתי אפשרי באווירת חוסר הוודאות.

שוק המניות מספר סיפור אחר. תודות לגל של אופטימיות לגבי חיסון אפשרי והתאוששות כלכלית, כמו גם התמיכה המתמשכת מצד הפדרל ריזרב, מצבם של משקיעים רבים טוב מאוד. מדד סטנדרד אנד פור 500 מצוי בהישג יד של קביעת שיא, ואם זה יקרה – תהיה זו ההתאוששות המהירה ביותר בתולדות וול סטריט. מדד נסדא"ק נמצא למעלה מחודש בסביבות השיא. אותה תמונה ניכרת בשוק הנדל"ן: ריבית המשכנאות היא הנמוכה ביותר בתולדות ארה"ב (פחות מ-3%), רבים מנצלים אותה ומכירות הבתים גבוהות כיום ב-20% מאשר אשתקד.

יועצו הכלכלי של הנשיא דונלד טראמפ, לארי קודלוב, טען בשבוע שעבר, כי אם המצב הכלכלי כה טוב – אולי אין צורך בסיוע נוסף של הממשל הפדרלי. "אנחנו נכנסים להתאוששות עצמית של הכלכלה. הגל הגואה ירים את כל הסירות", אמר. מועצת היועצים הכלכליים של טראמפ אומרת מצידה, כי הסיוע החד-פעמי בסך 1,200 דולר לכל משק בית הוביל ככל הנראה לירידה בשיעור העוני בחודשי האביב, כמו גם דמי האבטלה המוגדלים (שפקעו בסוף יולי).

גארי כהן, שהיה יועצו הכלכלי הבכיר של טראמפ, אינו שותף לגישה זו. כמו אנשי עסקים בכירים אחרים, הוא סבור שהכלכלה האמריקנית רחוקה מלהיות בריאה ושתוצאות חוסר המעש של הקונגרס עלולות להיות מורגשות במשך שנים. לדעתו, הגאות בשוקי המניות מהווה דווקא דגל אדום – לכך שהעסקים הקטנים מתרסקים והציפיות הן שהעסקים הגדולים יתפסו את מקומם. "אנחנו צריכים לחשוב מה זה אומר על רחובות הערים. האם זה העתיד שאנחנו רוצים?", צייץ כהן.

מבחינתם של רבים מן המובטלים, השפל נמשך הרבה יותר זמן מכפי שציפו. 80% מהמפוטרים והעובדים שנשלחו לחל"ת, סברו שכעת כבר יהיו מועסקים מחדש; בפועל, רק 42% זכו לכך. הכלכלן פיטר אטוואטר סבור, שזוהי התאוששות מובהקת במודל K: "לגדולים ביותר ולעשירים ביותר יש מסלול ברור להבראה, ואילו מבחינת רוב העסקים הקטנים ואלו שבמצב הגרוע ביותר, הדברים רק נעשים רעים עוד יותר. ההבדל זועק לשמים: קבוצה אחת מרגישה טוב מאשר אי-פעם, בעוד האחרים נמצאים על סף היאוש".

אחת המחלוקות הבולטות בין הרפובליקנים לדמוקרטים היא בשאלה כמה זמן תימשך ההתאוששות. הרפובליקנים מציינים שמאז חודש מאי נוספו יותר משרות מהצפוי, ומצביעים על הזינוק במכירת בתים, מכוניות ומשאיות. הדמוקרטים מזכירים ששיעור האבטלה הוא 10.2% ושמיליונים אינם יכולים לשלם שכר דירה. למעלה ממחצית מן האמריקנים אמרו ביולי שהם חשים מדוכאים או חסרי אונים; 20% מהילדים ההיספנים ו-25% מהילדים השחורים אומרים שאינם אוכלים לשובע.

הפוסט מזכיר, כי אחד האינדיקטורים החשובים ביותר למצב הכלכלי הוא הצריכה הפרטית. היא עדיין נמוכה ב-8% מאשר לפני הקורונה, אך בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות הירידה היא הייתה 2% בלבד ביולי. הסיבה המרכזית היא התמיכה הפדרלית – הצ'קים ודמי האבטלה המוגדלים. הללו הסתיימו, לא ברור האם ועד כמה יחודשו, ולכן רבים מן הכלכלנים צופים הרעה משמעותית ומיידית. רוב אנשי וול סטריט והכלכלנים אומרים שצריך להזרים למשק לפחות עוד טריליון דולר; נכון לעכשיו, אין כלום.