לארה"ב נדרשו שש שנים כדי לצאת מן המיתון שגרם המשבר הפיננסי, וסיבה מרכזית לכך הייתה שהמדינות והרשויות המקומיות נאלצו לקצץ את תקציביהן בשל הצניחה בהכנסותיהן. גם כעת זוהי אחת הסכנות הגדולות ביותר שבפני ההתאוששות ממשבר הקורונה: המדינות עלולות למצוא את עצמן בשנה הבאה בפער תקציבי של לפחות 555 מיליארד דולר – מזהיר ניו-יורק טיימס. המשבר הפעם עלול להיות חמור עוד יותר מאשר בעשור הקודם, אם הממשל הפדרלי לא יסייע – וכרגע הסיכויים לסיוע כזה נראים קלושים.

הנשיא דונלד טראמפ ובכירי הרפובליקנים בקונגרס, בראשות מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל, טוענים שסיוע למדינות יהיה למעשה חילוץ של אלו שהתנהלו בחוסר אחריות פיסקלי. שר האוצר, סטיב מנוחין, אומר, שרוב המדינות לא השתמשו בסיוע בסך 150 מיליארד דולר שנכלל בתוכנית הסיוע בחודש מארס, אם כי פרשנים אומרים שרוב הסכום כבר הוקצה לפרויקטים ספציפיים. הדמוקרטים מצידם טוענים שיש להזרים טריליון דולר למדינות ולרשויות – והסכם בין המפלגות אינו נראה באופק.

מדינות רבות נכנסו למשבר עם הכנסות יציבות ממיסים ומיליארדי דולרים בעתודות לשעת חירום, אבל היקפו חיסל במהירות את הסכומים הללו. כמעט כל המדינות מחויבות, על-פי חקיקתן, לאזן את תקציביהן – מה שיחייב את ממשליהן לבצע קיצוץ עמוק בתקציבים ולפטר עובדים, להעלות מיסים או שניהם. אפשרות זו מדאיגה את נגיד הפדרל ריזרב, ג'רום פאואל, המזהיר שוב ושוב שפיטורי עובדים וקיצוצים בשירותים חיוניים יכבידו על ההתאוששות.

אמנם לא ברור כמה מהמשרות יאבדו לצמיתות – חלקן עשויות לחזור עם ההתאוששות – אך נכון לעכשיו המצב גרוע בהרבה מאשר במשבר הפיננסי. באותו משבר קיצצו המדינות והרשויות 750,000 משרות בתוך חמש שנים; מאז פברואר השנה הן איבדו 1.2 מיליון משרות, ועוד 2.8 מיליון עלולות לרדת לטמיון בלא סיוע פדרלי. וכל זה קורה כאשר שיעור האבטלה בארה"ב עומד של 10.2% ועסקים רבים צפויים להיסגר, ומדינות רבות יצטרכו לממש ביטוחי בריאות לעובדים שיפוטרו – צופה הטיימס.

למרות כל זאת, טראמפ והרפובליקנים מסרבים לסייע למדינות, טוענים שעליהן לממן בעצמן חלק מהסיוע לתושביהן בשל הקורונה ולא מוכנים לשמוע על חילוץ של מדינות בראשן עומדים הדמוקרטים. טראמפ הציע בשבוע שעבר שהמדינות יוסיפו 100 דולר לשבוע לכל מובטל – כתנאי לעוד 300 דולר שיתן הממשל. מושלים, כולל רפובליקנים, התנגדו בתוקף: אין לנו כסף, הם אומרים בפשטות. לאחר מספר ימים הבהיר הבית הלבן, שהשתתפות המדינות לא תהיה תנאי להגדלת דמי האבטלה. עם זאת, יועצו הכלכלי של טראמפ, לארי קודלוב, הביע התנגדות לסיוע נוסף למדינות עצמן.

קבוצה דו-מפלגתית של מחוקקים, כולל הסנאטור הרפובליקני ביל קאסידי, מציע להקציב למדינות עוד 500 מיליארד דולר – בעוד מנוחין מדבר על 150 מיליארד דולר בלבד. "נכון, הוצאת הכסף עכשיו מדאיגה, אבל החלופה נראית הרבה יותר גרועה", אמר קאסידי בשבוע שעבר. פרשנים אומרים, שהצורך האמיתי של המדינות כנראה מצוי איפשהו בין שני הנתונים.

מנוחין טוען, שהדמוקרטים רוצים לסייע לקרנות פנסיה כושלות ולסגור גרעונות תקציביים שנוצרו עוד לפני המגיפה. הדמוקרטים דוחים טענה זו, ופרשנים אומרים שניתן למנוע בחקיקה את הפניית הכסף ליעדים שאינם קשורים לקורונה. "הם אומרים: שיפשטו רגל. כלכלנים אומרים לנו שהכלכלה שלנו תלויה ביציבות של המדינות והרשויות המקומיות", אמרה יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי.

הסיכונים אינם רק פרי חלקן של מדינות דמוקרטיות, מדגיש הטיימס. איידהו, מערב וירג'יניה ואלסקה – כולן בשליטה רפובליקנית – נמצאות במצב קשה במיוחד. מדינות רבות כבר משתמשות בכספים שנועדו לעיתות מצוקה, או נוקטות בצעדים זמניים כדי לעמוד בדרישת התקציב המאוזן. כך למשל, המחוקקים בניו-יורק העניקו בחודש אפריל למושל אנדרו קומו דחייה של שנה בביצוע הקיצוצים הדרושים. מדינות אחרות כבר החלו לקצץ את שירותיהן. וכאמור, המצוקה היא גם בשלטון המקומי: למעלה מ-700 ערים הקפיאו סלילת כבישים, רכישת ציוד ושדרוג של תשתיות חיוניות מאז החלה המגיפה.