הגידו לא ללאו

גבירותי ורבותי, אבד הכלח על מוסד הנשיאות. איני רוצה לדבר סרה חו"ח בנשיא קצב, אולם איני חושב שימצא מי שיצביע על התרוממות מוסד הנשיאות בתקופתו או על שפעת הכריזמה שמתפרצת מבית הנשיא. העובדה שיש כבר דיבורים על חזרתו לפעילות פוליטית מעוררים בי תחושה של רמיה ושל זילות מוסד הנשיאות.

באחרונה אנו עדים לקמפיין אגרסיבי למשיחת הרב לאו לנשיא ויש לי חשש כי לאור חולשת המערכת הפוליטית, זה עלול להצליח. לא עובר יום שבו אין מאמר או כתבה הדנים במועמדותו, כאילו אין בכל ישראל אדם ראוי אחר. העיסוק הרב במועמדותו של הרב לאו אמור לשמש נורת אזהרה עבור כל התומכים במועמדותו. מי שחי בעולם התקשורתי יודע שאין מקריות. לכל דבר יש יד מכוונת וצריך לדעת למצוא את היד המושכת בחוטים.

העיסוק במועמדותו ש הלרב לאו מעלה את ערכו ומשדרג את מועמדותו כשחקן שיש לקחתו בחשבון. יש לו לובי המורכב בעיקר משועי המדינה. לובי כזה מוציאו מגדר מועמד של הסיעות הדתיות ומעניק לו הכשר רב עוצמה. היום נדמה כאילו אין מועמד אחר זולת הרב ישראל מאיר לאו וזה בדיוק מה שרוצה הרב לאו. הרב לאו, קל הדיבור ורך השפתיים הוא חביב התקשורת. משך שנים הוא מנהל רומן עם כלי התקשורת והצליח ליצור לעצמו דימוי של רב מתקדם ונאור. אבל כאן נעוצה הבעיה. זהו רק דימוי ולא המהות, כי אין תוכו ככברו.

מאחר שהקמפיין של הרב לאו נראה מאיים מתמיד ושאר המועמדים מתגמדים לעומתו, אבקש להסביר למה הרב לאו לא יכול להיות נשיא. הלב אומר לי לא ללאו. לא שיש לי משהו נגד אנשים דתיים, נהפוך הוא. לא שיש לי משהו נגד רבנים, אני מעריך מאד את הרבנים שלוקחים את תפקידם בכובד ראש ומנהיגים קהילות.

הלב אומר לא כי הוא דתי ואני לא, ולמרות שזה בסך-הכל נשיא ללא סמכויות, עדיין מדובר בסמל של המדינה. הנשיא אמור לגלם בדמותו ובתפקידו את העם ולצערי הרב לאו אינו הדמות הזו.

אנחנו נמצאים במאבק על דמותה של המדינה היהודית, על פרצופה של הדמוקרטיה, על הניקיון הציבורי והרב לאו מייצג בעיני את כל הסיבות שלא רק שלא יקדמו אותנו לעבר עתיד טוב יותר, אלא ידרדרו אותנו שנות דור.

1. משרת הנשיא אינה סידור עבודה. כמי שהגיע לפסגת הקריירה הציבורית שלו בהיותו הרב הראשי לישראל, היה צריך הרב לאו לפרוש לפעילות ציבורית התנדבותית, אלא שהוא בחר בעולם החומרי ולהתמנות לתפקיד רב העיר תל אביב במשרה מלאה. מטרידה אותי העובדה שאדם אינו יודע שובע ומקפץ לו מתפקיד לתפקיד, במקום לראות בכל תפקיד שהוא עושה כ"תפקיד של חייו". משרת הנשיא היא לא עוד ג'וב!

2. נשיא המדינה אמור לגלם בדמותו את עם ישראל ולייצג את כולו. הרב לאו אינו מתקרב לשמץ של הזדהות מצדי, לא בגלל היותו אדם דתי ולמרות שהוא יודע להתחנחן בשפתי, אלא משום שבמשך כל שנות כהונתו הציבורית, מלבד דברי מתיקות כלפי החילונים, לא עשה שום צעד ציבורי אמיץ לקידום הקונפליקט בין דתיים וחילוניים ומשבר הזהות היהודית. הרב לאו לא גילה מנהיגות ומעולם לא ההין להתמודד ברמה מעשית עם חוליים במחנה הדתי. הוא לא נקף אצבע לפתרון סוגית פסולי חיתון, עגונות, אופיה של השבת, קבלת זרמים אחרים ביהדות, קידום דיאלוג בינדתי, נישואין אזרחיים וסוגיות מהותיות רבות נוספות הדורשות פתרון מהיסוד, אלא שימש קול נוסף במקהלה הדתית שמתבצרת בעמדותיה הניציות.

3. הרב לאו אינו מושחת, אבל ידוע כמי שנוהג לקחת סכומי כסף לא מבוטלים תמורת עריכת חופה וקידושין, והדבר חורה לי ולא רק לי. במחקרים שערכתי במסגרת יעוץ שנתתי לארגון רבני צהר, שרבניו עורכים חופות חינם אין כסף, עולה שרוב הציבור סבור כי רבנים לא צריכים לגבות תשלום עבור חופה וקידושין שבהגדרתה נחשבת מצווה. אדם שבחר בכל זאת לצבור ממון רב בזכות שירותיו הדתיים הפרטיים אותם עשה במסגרת ובזכות תפקידו הציבורי, פסול בעיני.

4. כמי שהזדמן לו לפגוש את הרב לאו במקרים שונים בתמסגרת עבודה משותפת, מטרידה אותי העובדה כי הרב לאו מייחס חשיבות רבה לתדמית על חשבון המהות. כאשר שימשתי כיועץ תקשורת לאחד מהשרים, פגשתי את הרב לאו במספר פרויקטים, ובהם התאכזתי לגלות את להיטותו הרבה ועיסוקו הבלתי נלאה ביחסי ציבור. אני מצפה מנשיא המדינה, שיוכל לראות את מהותם של דברים ולא ירוץ להצטלם עם תושבי שדרות כדי שתמונתו תופיע למחרת בעיתון.

תפקיד של נשיא אמור להיות פרס על מפעל חיים, על תרומה למדינה על כלל אזרחיה. עלינו כישראלים להתבייש ברשימת המועמדים העלובה למשרה הרמה ולומר לא לפוליטיקאים וגם לא לעסקנים. משרת הנשיא לא יכולה להיות עוד מקפצה או סידור עבודה לפוליטיקאי נכשל, אלא משרה שמיועדת דווקא ל"פילוסוף".

הנשיא צריך להיות אדם המסוגל לראות את המציאות נטול אמביציה פוליטית, או עסקית, אדם ללא מחויבות למחנה פוליטי, חברתי או עדתי. הנשיא צריך להיות בעל עמוד שדרה, מורם מעם, היכול להביט בפניה של ההיסטוריה ולעצב את דמותו של העם היהודי ושל החברה הישראלית. זה לא עניין של סמכויות והוא אינו זקוק לחוקים לשם כך, אלא להיות מנהיג.

הנשיא אמור להיות מורם מעם ובעל שאר רוח. היותו של אדם נושא בתואר רב לא הופכת אותו בהכרח לבעל שאר רוח. בשמחה הייתי תומך במועמדותו של הרב לאו אילו פעם אחת בימיו הציבוריים היה מגלה אומץ לב ומגלה עמדות עצמאיות, אילו פעם אחת היה מנסה לראות את המציאות בעיניו של יהודי לא מאמין או בעיניו של לא יהודי החי כאן, אילו לפחות היה מגן על עמיתו לשעבר לכס הרבנות, שסובל מדה לגיטמציה בזכות עמדות נאורות שהעז לבטא בפומבי. ישנם רבנים שהם פילוסופים. ישנם רבנים אמיצים שאזרו אומץ. הרב לאו אינו אחד מהם.

על-מנת שבכל זאת יעמידו את עצמם אנשים ראויים יותר לנשיאות המדינה, יש לדעתי להקים ועדת מכרזים שתנסח מכרז הכולל בתוכו גם הגדרה מחדש של מוסד הנשיאות והרחבת סמכויותיו, כך שיוכלו מחד לתרום לייצוב המערכת השלטונית ומאידך לשמש לו כלים בבואו לחזק את ההסכמיות בציבור הישראלי. זה צריך להיות מכרז של הטובים בעם ישראל, כאלה שקיבלו פרס ישראל ולא תעודת עניות.