הראש פתוח

"לעולם אל תחלום שהמרואיין שלך ירד על ברכיו", מעניק ברוך אסקרוב-עיתונאי ואיש רדיו-מתובנותיו לגבי ראיון עיתונאי. "אני מוצא שהדרך הבריטית היא הנכונה: ג'נטלמנית ותקיפה כאחד. באמצעותה אתה יכול לשאול את השאלות הכי נוקבות ולקבל הענות מלאה מהמרואיין. כך, בתקיפות, בעקשנות, אך בחיוך".

ואכן ברוך אסקרוב - בעל התוכנית "הרדיו פתוח" ברשת א', יישם ומיישם את התיאוריה הזו, בכל שנותיו כעיתונאי ואיש תקשורת. דרך מלאת הצלחות, ראיונות ייחודיים והחלטות שקולות. ברוך אסקרוב הוא ללא ספק, אדם מזן נדיר: שקול, זהיר, חושב וג'נטלמני. "אני אפילו לא רוצה להיות הקטיגור שיאמר על מישהו: אשם או לא אשם. אפילו לא זה", מצהיר ברוך "אני מחזיק ביד מצלמה של שאלות, לא מיקרופון, רק מצלמת-שאלות ואיתה אני הולך מסביב למרואיין. מראה את הפרופיל שלו, את הגב, את הפרונט והמבין יבין. אולי יבין שהוא באמת זכאי? כך אני מתייחס לשאלות, כאל מצלמה איתה אני מקיף את כל הצדדים של המרואיין, מראה מצבים..."

דוגמה טובה לכך, היא אחד מראיונות המופת של ברוך עם ד"ר מאיר גבאי, מנכ"ל שירות המדינה. השנה היא שנת 1993, ברוך מוביל תוכנית חדשות-כלכלית בשיתוף העיתון "גלובס", בערוץ 8 הניסיוני (שבישר את כניסתו של ערוץ 2 לשוק התקשורת).
באותם ימים התרחשה שביתת ענק של עובדי המדינה, ובצעד חסר תקדים החליט ד"ר מאיר גבאי, כמנכ"ל שירות המדינה להוציא מאות צווי ריתוק לשובתים, ביניהם לאנשי התקשורת. זמן קצר לאחר מכן, משנראה היה לו שהפריז מעט, ביטל ד"ר גבאי חלק גדול מצווים אלה.

ד"ר גבאי, מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, עמד באותם ימים בחזית הפרשיה הזו וידע ראיונות רבים בשאלה התמוהה הזו. לאחר שכבר עבר ראיון בנושא זה, אצל דן מרגלית, חש ד"ר גבאי נינוח לחלוטין כשהגיע להתראיין אצל ברוך אסקרוב. אך ההפתעה ציפתה לו שם באקט מתוחכם הזכור עד היום, כאחד המבריקים של ברוך.
למעשה, לא נשאלה שם כל שאלה נוקבת, או פרובוקטיבית, אלא הדרך.

רק הדרך היא שהובילה את הצופה לקלוט את האבסורד בצעדיו של ד"ר גבאי.

שואל ברוך את ד"ר גבאי: "מדוע הוצאתם כל כך הרבה צווי ריתוק?"
עונה ד"ר גבאי: "כי זה היה נחוץ".
ברוך: "אם זה היה נחוץ מדוע ביטלתם?"
ד"ר גבאי: "כי הם היו מיותרים".
ברוך: "אז מדוע הוצאתם?"
ד"ר גבאי: "כי הם היו נחוצים".
ברוך: "אז מדוע ביטלתם?"

וכך בספירלה הזו, הסתובבו השניים דקות ספורות, כדברי המשנה: מצד אחד כסומכוס ומצד שני, שלא כסומכוס, עד שאט אט עלה החיוך על שפתיו של ד"ר גבאי, קולט את המלכוד אליו נכנס. ולא. לא היה בו כל כעס, כי אם חיוך שהציף את פניו. והמסר עבר לצופים רק דרך השאלות.

ככלל לשאול שאלות, היא דרכו של ברוך בחיים, שום צעד מצעדיו לא נעשה כלאחר-יד, סתם מתוך הגררות לאירועי החיים. מעמיד על כף המאזניים-זה מול זה ושוקל מוסרית ופילוסופית. תוהה האם זו הדרך הנכונה ומחפש את הקרבה לאמת בכל מקום בו הוא נמצא.
התכונה הזו מצויה בו עוד מימיו כנער, ועל כך אני יכולה להעיד כשכנתו וידידתו מזה שנים רבות.

ברוך (51), יליד תל אביב, בעל תואר ראשון בפילוסופיה כללית ובמדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, תואר שני במדע המדינה ועל סף סיום התואר המשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. בימים אלה ממתין להתמחות במשטרה במסגרת תוכנית מיוחדת של המפכ"ל לגיוס הצד המשפטי שילווה את אגף החקירות: "תפקיד לא סקסי במיוחד", הוא מעיד "אבל אני בחרתי בזה כי בעיני מישהו צריך לאכוף את החוק. לא ייתכן שלעולם ימשך המצב של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. הרי לא לשם כך אנו מתגאים באיכות המוסרית שלנו, כששבעים דורות, אנשים היו מוכנים לשכב על הגדר עד שניישב את המדינה הזו שלנו. ומה היה חזונו של הרצל למעשה?" הוא מקשה "חזון שבא לו בהשראה מהיינה, שבניגוד למחשבה שאדם רוצה להתנרמל, הרי ההיפך מזה הוא הנכון: האדם רוצה לשמור על שונותו, להיות גאה, מודע, לא מתחבא ולא מטייח. זה היה חזונו של הרצל בעיני", מסביר ברוך "שהיהודי גם הדתי אך גם החילוני, יוכל להשתלב בחברה מבלי שירדפו אותו".

בנוסף נראה כי הבחירה לעבוד כעו"ד בשורות המשטרה, היא במובן מסויים סגירת מעגל. מחווה לאביו ז"ל, מראשוני משטרת ישראל ואיש המשטרה הבריטית בשנים שלפני קום המדינה. ונראה כי אידיאלים ואהבת-המולדת, לא היו מושגים ערטילאיים במשפחה זו.