השלטון הדו-ראשי של הרשות הפלשתינית, מאז הרכבת ממשלת החמאס מול "הנשיאות" של אבו-מאזן, איפשר להם ליהנות משני העולמות, במשחק תעתועים של "השוטר הטוב" ו"השוטר הרע". השוטר הטוב יחזיק בלגיטימציה בינלאומית לדרישת ויתורים ומחוות מישראל, כשהשוטר הרע ימשיך להצהיר על אי-הכרה במדינת היהודים ולנפנף בסיסמאות להשמדתה. במצב זה, זו רק בעיה של זמן עד שגאוני המלל שלהם ימצאו נוסחה שלפיה החמאס כאילו מכיר בישראל (כפי שעשה ערפאת), מבלי שישנה את התנהגותו, והברייה הדו-ראשית תזכה להכרה בינלאומית, למענקים ולגיבוי "הקוורטט" לדרישות מרחיקות לכת מישראל.
ברגע שתקום ממשלת אחדות פלשתינית - משתנים כללי המשחק, והאסטרטגיה הנדרשת מולה ניתנת להגדרה בשתי מילים: נ ג מ ר ו ה ת י ר ו צ י ם. ממשלת האחדות חייבת להוכיח את הלגיטימיות שלה - על-ידי הפסקת ההתנהגות הכנופייתית והטלת מרותה על כל הציבור אותו היא מתיימרת לייצג. סימן ראשון להוכחה כזו חייב להיות שחרור מיידי וללא שום תנאים של החייל שנחטף משטח ישראל, ובלי התירוצים שזה תלוי במישהו בדמשק. כל עוד לא יקיימו תנאי זה - לא יזכו לשום הכרה מצד ישראל, לשום העברות כספים ולשום תעודות אח"מ לתנועה חופשית בכבישי הארץ.
ממשלת האחדות מבטלת באופן אוטומטי את מעמדו הנפרד של אבו-מאזן בתפקיד "השוטר הטוב", איתו אפשר לנהל דיונים כנציג הישות הפלשתינית אך מבלי שאלה יחייבו את כל פלגי הישות. ממשלת ישראל חייבת להבהיר ולהסביר מראש לכל העולם - שלא תוותר על תנאי זה ושלא תקבל שום תירוצים ושום ניסוחים מעורפלים לשינוי עמדה עקרונית זו.
אם מנהיגי הפלשתינים רוצים לפתוח במו"מ להקמת מדינה עצמאית שתחיה בשלום עם ישראל, עליהם להוכיח את יכולתם לקיים שלטון הבנוי לשלום ולא כקרש קפיצה לג'יהאדיסטים מכל ארצות האיסלאם שמטרתם - השמדת ישראל. ומכאן - התנאי המיידי השני לקיום מו"מ איתם: הפסקת ההסתה האיסלמו-נאצית באמצעי התקשורת ומוסדות החינוך שלהם, ותיקון ספרי הלימוד שבהם נשללת זכות הקיום של ישראל. כל הארצות שהחליטו על יחסי שלום, לאחר סיום המלחמה שהייתה ביניהן, עמדו על קיום תנאים דומים, ואין שום סיבה לדרוש מישראל לנהוג אחרת.
ולסיכום: הגיע הזמן לאסטרטגיה של סוף עונת התירוצים של הערבים וסוף עונת הגמגומים של ישראל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
