הנס הכלכלי של חברון

לבקר בימים אלה בחברון ולדווח על חנויות סגורות, רחובות שוממים, כבישים ראשיים חסומים, ומצוקה כלכלית קשה, תוך גילוי אמפתיה לתושביה האומללים, זוהי חצי האמת הגרועה משקר.

למה הדבר דומה? לרשימתו של עיתונאי בריטי שהיה מדווח בשנת 1946 מברלין ההרוסה, לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית בתום מלחמת העולם השנייה, תוך הצגת הגרמנים כאומללים ומסכנים הסובלים על לא עוול בכפם.

קשה להעלות על הדעת שרשימה אוהדת שכזאת היתה רואה אור בבריטניה. אכן יומני הקולנוע באותם ימים היו מלאים בצילומי עיי החרבות של ערי גרמניה, גדושים בשמחת הניצחון ובחדוות הנקמה, במגמה להמחיש את תבוסתה המוחלטת, תוך הבעת תקווה שלעולם לא יסכן עוד הנאציזם את שלום העולם.

הצגתם של החברונים כמסכנים חסרי ישע- תוך התעלמות מהשפע הכלכלי שהביאו עליהם הכובשים האכזרים, ממנו נהנו במשך 20 שנה, מ-1967 עד 1987: עד לאותו יום מר ונמהר בו פתחו באינתיפאדה הראשונה, שהחלה בידיו אבנים, שהגיעה לשיאה באינתיפאדה השנייה, במכוניות התופת שהתפוצצו במרכזי הערים, המתאבדים, ומטעני החבלה, שקטלו חייהם של קרוב ל-2000 אזרחים.

שווקיה של חברון באותם ימים של טרום אינתיפאדה, שקקו מרבבות ישראלים שגדשו את חנויותיה, המוסכים היו מלאים במכוניות ישראליות, בשבתות לא היה כסא פנוי במסעדות בהן ניגבו חומוס בשקיקה, בלסו שישליק וקבאב, כשהטחינה נוטפת על האצבעות.

הנס הכלכלי הזה שטף את קלקיליה, טולכרם, רמאללה ואת שווקיה של עזה. לצידי הכביש הראשי מירושלים לבית לחם, ניצבו מאות דוכני פירות וירקות, כשנשות ירושלים ממירות את שוק מחנה יהודה בשווקים הזולים שהציעו להן את מרכולתם בחצי מחיר. במקביל לנהירת הישראלים לערים הערביות, נהרו מאות אלפי העובדים הפלשתינים לערי ישראל. רבים מהפועלים השחורים הפכו בתוך זמן קצר לשיפוצניקים וקבלנים, והמוכשרים שבהם היו למכונאים, שרברבים ונגרים. והפלשתינים צחקו כל הדרך אל הבנק.

כתבה המתעלמת מעשרים שנה של שפע כלכלי, משרתת את זעקתו של הקוזק הנגזל. תושבי חברון ועמיתיהם ביו"ש וברצועת עזה, הביאו את האסון על עצמם, ואין להם להלין אלא על עצמם. עליהם להודות לאללה שהם מקיזים דמם של יהודים, שהם רחמנים בני רחמנים, ולא טובחים בבריטים, בצרפתים או באמריקנים, שהיו גובים מהם את מחיר הדמים של פרעות חברון ב-1929, כשאבותיהם רצחו ושחטו 59 יהודים חסרי ישע, כרתו ראשיהם בגרזנים, והטיחו ראשיהם של עוללים בכותלי הבתים.

ברוך גולדשטיין עשה את מעשהו הנפשע בשנת 1994, שבע שנים אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ניר יהב המסביר שמצוקתם של החברונים נובעת מכך, חוטא לאמת ומסלף את המציאות.

יש להצר על כך שרבים מהישראלים לוקים באמנזיה, בנוסף לצעירים ולעולים החדשים מהם התקשורת מעלימה את האמת ומשמשת פרקליטתו של השטן, כמו הטלוויזיה הממלכתית, שהקרינה לא מכבר את הסדרה "ארץ המתנחלים" של חיים יבין, שגינה את המתנחלים על מצוקתם של תושבי חברון, ורן אדליסט, שהערוץ הראשון בחר להקרין את סרטו "רוח שקד" שבו לכאורה חיילי צה"ל רצחו שבויים מצריים במלחמת ששת הימים. ועל כך הרי נאמר: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו".