10 ספרי ילדים חדשים ומומלצים

"סטנלי השטוח" מאת ג'ף בראון - על ילד שהתעורר בוקר אחד וגילה שנעשה שטוח, בעובי סנטימטר וחצי בסך-הכל. אולם במקום להתייחס לעניין כאל טרגדיה הוא מצליח ליהנות. עד שנמאס לו.

עברית: יהודה אטלס. איורים: סקוט נאש, הוצאת אגם.

"היפהפייה המתעוררת" של ליאה וילקוקס הוא עוד עיבוד מודרני-פמיניסטי, בעל גוון משעשע, לסיפור אגדה. במקרה זה, "היפהפייה הנרדמת".

עברית: רימונה די-נור. איורים: לידיה מונקס, הוצאת איגואנה.

"הילד שאהב לאכול ספרים" של אוליבר ג'פרס, שכתב וצייר, ראוי להמלצה לא כל-כך בגלל הטקסט, שהוא סתמי ודידקטי מדי, אלא בשל עבודת האמנות הנפלאה שמלווה אותו.

מאנגלית: תמי קרמר. הוצאת כתר.

"אני הולך לתקן את העולם!" מאת סוזי מורגנשטרן וג'יאנג הונג שן הוא ספר שממדיו חריגים גם בתקופה שבה כל פיקצ'ר בוק מתרחב וגדל שלא לצורך (ראו מקרה "סטנלי השטוח"). הספר יצא בסדרה הנפלאה "ספרים שאהבתי, מארון הספרים של יהודה אטלס", בהוצאת קלאסיקלטת, והוא שונה מרוב הספרים שנחים על המדפים לילדים: האיורים שלו נהדרים, אך אפלוליים, והוא נוגע בנושא טריוויאלי כביכול - מה אעשה כשאהיה גדול - באופן פילוסופי, אפילו תיאולוגי.

נוסח עברי: יהודה אטלס. הוצאת קלאסיקלטת.

"לפעמים אני אוהב..." מאת ויקי צ'רצ'יל וצ'רלס פאג' אמור לשכנע את הפעוטות ללכת לישון בנעימים ובנחת, ולמרות זאת הוא מצליח להינצל בחן משיוך לקטגוריה של "ספרי בעיה ופתרון".

נוסח עברי: לבי דאון. הוצאת כנרת.

"שומרת הגחלת": אל תסתכלו בקנקן

ראשון הספרים המומלצים עשוי להיבלע בין עשרות הספרים לילדים שיצאו לאור בשבועות האחרונים. הוא לא צבעוני, אין בו פירוטכניקה משום סוג, לא עמודים שהגיבור אכל אותם ולא קשת מנצנצת בשלל צבעים. "שומרת הגחלת", שכתבה עדי שגב, הוא מחזה, מי היה מאמין, שמאויר להפליא בעיפרון על-ידי מירה אמיר. רק החוט הדק המשמש סימנייה והציור של שולי מסך התיאטרון על העטיפה מוסיפים צבע אדום לספר שכולו חום-שחור-אפור ולבן.

הספר, השייך לסדרת "סיפור המחזה" של הוצאת רימון, שואף להתחיל למלא את החוסר הקיים במחזאות טובה ומעניינת לילדים. לא רק בתיאטראות, אלא גם בבתי הספר ובחוגים. שגב - מחזאית ובמאית תיאטרון, עיבדה לצורך העניין אגדת-עם אינדיאנית ואף הוסיפה המלצות למרכיבים האחרים של היצירה התיאטרונית כמו תפאורה, תאורה ואביזרים. עם זאת, המחזה נפלא לקריאה גם כשהוא לעצמו, עיצוב הדמויות נכון ומדויק, והאיורים הם מלאכת אמנות בפני עצמה. מתאים לילדים מכיתות ג'-ד' והלאה.

"שומרת הגחלת - מחזה לילדים על-פי אגדת עם אינדיאנית" מאת עדי שגב. איורים: מירה אמיר. הוצאת רימון.

"אילן והדבר שנעלם": הספר שידגיש את כוחה של הקריאה

אם נותרים בתחום ספרי הילדים, שמעזים להיות מינימליסטיים בתקופה שבה הכל בומבסטי ולא נותן מנוחה, ראוי להפנות תשומת לב גם לספרה של מיה סביר, "אילן והדבר שנעלם" (הוצאת עם עובד). הספר, שמתאים לראשית קריאה - תחום מוזנח יחסית, משום מה - מספר על אילן, ילד בכיתה ג', שלא יודע איך לשמור על מחשבה שלא תלך לו לאיבוד. הוא רוצה להזמין את טלי לשבת לידו על הספסל כדי שיוכלו להביט בגזע עץ, ומוצא את עצמו מבטל כל פעילות וכל אינטראקציה עם חברים ובני משפחה, העיקר לא להפסיק לשנן את המחשבה הזאת, שלא תיעלם כמו שקרה לו אתמול.

בדומה לספרו החדש של סמי מיכאל לילדים, "אותיות הולכות לים", גם הספר הזה מדגים את כוחה האמיתי של הקריאה, ובמקרה זה גם הכתיבה. אולם בניגוד לספרו של מיכאל, סביר נמנעת מכל סוג של דידקטיות, הדמויות שלה מעניינות יותר, והיא מצליחה לגעת בעולמן הפנימי - נגיעות דקות ורגישות.

הספר מעוצב כמחברת - לא רק בשל ההחלטה לצייר שורות על הדפים, אלא גם בגלל האיורים המיוחדים של מיכל בוננו, שכמו נעשו בעט, בדומה לציורי ילדים במחברת בזמן השיעור. העיצוב הזה, הרומז אל הפתרון שמצא אילן לבסוף למחשבה החמקמקה שלו, הופך את הספר כולו למין מחברת של ילד, אולי אפילו המחברת של אילן, הגיבור.

"אילן והדבר שנעלם" מאת מיה סביר. איורים: מיכל בוננו. הוצאת עם עובד.

"ילד ושמו אמיל": הכי קרוב לממתק

"ילד ושמו אמיל" של אסטריד לינדגרן, הסופרת השוודית הנפלאה שכתבה את "בילבי גרב ברך" - אם לעקוב אחר שם היצירה בתרגום החדש שיצא השנה בהוצאת כנרת זמורה ביתן - מתאים גם הוא לראשית קריאה. עם זאת, כדאי בהחלט לקרוא אותו באוזני צעירים יותר בגיל הגן, פרק אחר פרק, ובעצם הרפתקה אחרי הרפתקה.

הגיבור, אמיל, מתואר כ"פרא אדם קטן ועקשן... הכל אצלו נראה איכשהו נעים ונחמד עד שאפשר היה לחשוב שאמיל הוא ממש מלאך קטן". הוא תולה את אחותו בראש התורן, תוחב את ראשו בתוך קערת המרק, ונתקע שם, ולוקח את הסוס הזקן של החווה ורוכב אתו, לבד, כדי לבקר את אלפרד, עובד המשק שגויס לצבא. המלאך הבלונדיני הזה הוא לא רק אחד הילדים השובבים ביותר, הוא גם מהמקסימים שיש. ספרים רבים נכתבים היום מתוך כוונה לשעשע את הילדים, ולא פעם הגיבורים שלהם חינניים אך ריקים, מצחיקים אבל לא מותירים אחריהם דבר, מיד אחרי שהספר נסגר. "ילד ושמו אמיל", לעומתם, הוא הדבר הכי קרוב לממתק שבסופו ממצמצים בשפתיים ופשוט רוצים עוד.

"ילד ושמו אמיל" מאת אסטריד לינדגרן. איורים: ביורן ברג. הוצאת ידיעות ספרים.

"משלי פרדריק - מיטב הסיפורים": גם תנינים עומדים על הראש

"משלי פרדריק" מקבץ את מיטב הסיפורים של הסופר והמאייר ליאו ליאוני בנוסח עברי של תלמה אליגון-רוז. אין זו הפעם הראשונה שסיפוריו של ליאוני מתורגמים לעברית, אך במהלך הקריאה הרגשתי הפעם שלפני נפרש סוג של טקסטבוק נדיר - לא רק בשל ההקדמה של הסופר עצמו ואחרית הדבר של ברונו בטלהיים, אלא בעיקר בשל המעשיות והאיורים של ליאוני. ההצהרה הזאת לא מנסה להפחית כהוא זה מכוחו של מעשה האמנות. למעשה, כמה מהסיפורים היפים בקובץ ("פרדריק", "ג'רלדין, עכברת המוזיקה") עוסקים בכוח שיש לאמנות - בעיקר יכולתה לברוא עולם חדש, שיש בו כדי להקל מעט ולייפות הרבה את העולם הזה.

ליאוני, שנולד בהולנד וחי באיטליה ובארצות הברית, עוסק רבות גם ביחיד, אותו אינדיווידואל שמסוגל לשנות עולם שלם בזכות תעוזה - רגשית ורוחנית. כדרכו של המשל, הוא מאניש לשם כך בעלי חיים - הרבה עכברים, אבל גם צפרדעים ודגים, ואפילו תנין שיודע ללכת ולעמוד על הראש ובעקבותיו כל עולם התנינים משתנה לבלי הכר. למרות הז'אנר שממנו הוא שואב, הסופר מצליח להימנע מהטפה מכל סוג שהוא. גם "משלי פרדריק" מתאים לילדים שרק התחילו לקרוא, אך הוא יפה בדיוק באותה המידה לקריאה באוזני ילדי גן חובה.

"משלי פרדריק - מיטב הסיפורים" מאת ליאו ליאוני. נוסח עברי: תלמה איגון-רוז. הוצאת כנרת.

"טובי לולנס": ספר הרפתקה נדיר

"טובי לולנס" של המחזאי הצרפתי טימותה דה פומבל יצא בסדרת "מרגנית" של הוצאת זמורה ביתן, והוא מתהדר בעטיפה כה יפה, שממש מתעורר רצון להושיט את היד ולחטוף אותו. בעידן הנוכחי בתחום המו"לות, ובעצם במצבה של התרבות כולה, נראית נכונה עד מאוד החלטתה של עורכת הסדרה, יעל מולצ'דסקי, לשנות את העיצוב שלה ולייחד לכל ספר עטיפה שונה בתכלית מקודמו.

"טובי לולנס" הוא מסוג ספרי ההרפתקה הנדירים לילדים ונוער - גם מותחים ממש וגם מצליחים לומר משהו על העולם הזה. במילים אחרות, מעשה אמנות של ממש, ולא הרפתקה לשם השעשוע בלבד, שמתאדה כמעט מיד. נוסף לכך, וחשוב לא פחות, דה פומבל יצר עולם ייחודי מאין כמוהו; ייחודי, גם אם דומה דמיון עצום, מייאש במידה רבה, לעולם שלנו. כך זה מתחיל: "גובהו של טובי היה מילימטר וחצי, קומה נמוכה למדי לגילו. רק קצות אצבעותיו בלטו מחוץ לחור שבקליפה. הוא לא זז. החשכה כיסתה אותו כמו דלי הפוך". למרות גובהו, טובי כבר בן 13, והוא חי על עץ עם שאר בני עמו, רובם מאמינים שזה העולם היחיד ואין בלתו. בעולם הזה יש טובים, יש רעים, יש מסואבים ודורסנים ותאבי בצע ויש מתקני עולם, ובתוך כל זה טובי נאלץ לברוח. פחות או יותר מכולם. ילדים, בני 10 ומעלה, לא יצליחו לעזוב את מסע הבריחה הזה, ובהחלט כדאי שמבוגרים יעמדו בתור כדי לקרוא אחריהם.

"טובי לולנס" מאת טימותה דה פומבל. מצרפתית: רמה איילון. סדרת מרגנית, הוצאת זמורה ביתן.